ברש"י: "וזאת תהיה תורת המצורע וגו': מלמד שאין מטהרין אותו בלילה". וצריך להבין: לכאורה ההכרח לפירוש רש"י הוא מהתיבות "ביום טהרתו", ואם כן מדוע אינו מביאם בדיבור המתחיל? 

והביאור: "יום" לבדו - לא בניגוד ללילה – קאי על כל המעת לעת, על דרך "וביום השביעי תשבות". ואם כן אין הכרח שהטהרה צריכה להיות ביום ולא בלילה. ודוקא תיבות "וזאת תהיה תורת המצורע" שכולם הם לשונות של דיוק שמדגישים את פרטי הענין, ("זאת" הוא דבר מבורר, "תורת" הוא שצריך לקיים את הענין באופן מסויים דוקא - כפי המבואר ב"תורת המצורע") מלמדנו שגם "ביום" הנאמר לאחרי זה הוא בדיוק, "ביום" דוקא ולא בלילה.

מהענינים על דרך ההלכה: לפי התורת כהנים הלימוד הוא שהטהרה צריכה להיות ביום, משא"כ לרש"י הלימוד הוא שאין מטהרים אותו בלילה. והנפקא מינא הוא באם התחילו את הטהרה ביום וסיימוה בבין השמשות, דלרש"י הוא טהור כי הטהרה לא היתה בלילה (משא"כ לתורת כהנים אינו טהור, כי כל הטהרה לא היה ביום). 

מיינה של תורה: מבואר בלקו"ת שמצורע הוא מוציא רע, שמוציא ומגלה את אותיות וכלים דקליפה, ולכן הטהרה הוא דוקא על ידי עסק התורה – אותיות ושמות דקדושה. 

ולכן נאמר בהתחלת הפרשה "זאת תהיה תורת", שהטהרה היא על ידי התורה, אך כדי שלימוד התורה יהיה כדבעי – בביטול, צריך להיות "והובא אל הכהן", שהכהן ממשיך אור אבא שפועל ביטול.