איתא במסכת נגעים ("אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, ואם שער לבן קדם לבהרת טהור") ובאם ישנו ספק האם שער לבן קדם לבהרת אזי סובר רבי יהושע טהור "הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה" (בסוף פרשתנו "לטהרו או לטמאו"). 

ועל דרך זה איתא במסכת בבא מציעא (פו, א) "ספק, הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא, ואמרי מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אנא יחיד בנגעים אנא יחיד באהלות, שדרו שליחה בתריה כו' אמר טהור טהור". 

וצריך להבין איך שייך שמתיבתא דרקיעא יחלקו על הקב"ה? ובענין המכריע, ידוע שהלכה כדברי המכריע מפני שהמכריע אומר סברא שלישית הכוללת את ב' הסברות החולקות (ועל דרך ההכרעה דמדת הרחמים, שמסכימה לטענת מדת הגבורה – שאין האדם ראוי להשפעה, אך גם מסכימה לטענת מדת החסד - שצריך להשפיעה לו, ומדת הרחמים מכריעה שההשפעה אינה מפני שראוי לההשפעה אלא מצד הרחמים), ואם כן מה מוסיף רבה בר נחמני על דעת הקב"ה? 

ויובן בהקדים המבואר בלקוטי תורה, ש"הקדוש ברוך הוא" הוא בחינת סובב כל עלמין, ולכן כשיש ספק אם הדבר הוא טהור או טמא סובר הקב"ה שהוא טהור, מפני שהביטול דסובב כל עלמין אינו נותן מקום לטומאה – ישות ומציאות. אך "מתיבתא דרקיעא" - בחינת ממלא כל עלמין - סוברים שהוא טמא, מפני שבממלא כל עלמין הביטול הוא רק ביטול היש. 

ועל פי זה יש לומר, שמפני שגם לסובב כל עלמין ישנה שייכות לעולמות, ואם כן הביטול אינו באופן ששולל לגמרי את מציאות העולמות. ולכן אומרים המתיבתא דרקיעא "טמא" אף שיודעים שהקב"ה אמר טהור, כי הגילוי דסובב כל עלמין אינו בפנימיות בהם, ואם כן מצד מדרגתם הרי זה טמא. אך רבה בר נחמני אמר "אנא יחיד בנגעים" שהמשיך את בחינת "יחיד" - שאינו שייך לעולמות ואינו נותן מקום לעולמות - בבחינת נגעים, ולכן הוא המכריע שגם העולמות אומרים "טהור טהור". וזהו שאמר טהור ב' פעמים, טהור מצד האור שלמעלה מהעולמות וטהור מצד העולמות. 

ויש לקשר כל זה עם התחלת הסדרא, שכשההתעוררות באה באתערותא דלתתא - "אישה מזרעת תחילה" אזי "יולדת זכר", שבזה מודגש יתרון בהמשכת האלוקות שמצד המטה על ההמשכה שבא מלמעלה. והיתרון הוא שיולדת זכר שהוא ענין דעת חזק שאינו משתנה, ועל דרך שמצד רבה בר נחמני – המטה – הוא "טהור טהור", שנשללה האפשרות לחלוק על זה, כי אינו משתנה גם מצד העולמות.