על הפסוק "אשה כי תזריע גו'" אמרו רז"ל "אשה מזרעת תחילה יולדת זכר". ומביא אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה את פירוש הפילוסופים שהטעם לזה הוא מפני שכאשר אשה מזרעת תחילה אזי זרע האב גובר כי בא אחרון, ועילאה גבר. ואדמו"ר הזקן דוחה פירוש זה כי אז יוצא שהולדת הזכר הוא מהאב ולא מהאשה, ומפרש כפשוטו שהזכר בא מזרע האשה. ומבאר שאשה קאי על כנסת ישראל, ודוקא כשהתערותא דלעילא באה על ידי האתערותא דלתתא אזי נולד זכר – אהבה רבה מפנימיות האור והחיות. משא"כ כשהאתערותא דלעילא בא מצד עצמה אזי יולדת נקבה - קטנות אהבה.

אך לכאורה גם לביאור אדמו"ר הזקן הולדת הזכר הוא על ידי האתערותא דלעילא (שנמשך לאחרי האתערותא דלתתא), ודלא כפשטות הלשון שהזכר בא מזרע האשה?

והנה אדמו"ר הזקן ממשיך לבאר שיש בחינה שלישית והוא אתערותא דלעילא שלמעלה מעלה מאתערותא דלתתא, ורק שנמשך לאחרי השלימות במעשה התחתונים. ועל פי זה יש לומר שפירוש זה שונה מפירוש האוה"ח - שמפרש ש"יולדת זכר" קאי על הגאולה העתידה שהיא בחי' השלישית. דלאדמו"ר הזקן "יולדת זכר" קאי על האתערותא דלעילא שנמשך על ידי האתערותא דלתתא (בחינה הנמשכת ע"י ספירת העומר), ולהאוה"ח קאי על המדרגה הג' שבא מעצמו לאחרי שלימות עבודת האדם (שבועות).

וא"כ ישנם ב' ביאורים במארז"ל זה: "אשה מזרעת תחילה": (א) זרע האשה הוא רק הקדמה להולדת הזכר, (ב) או שההולדה בא מזרע האשה גופא. "יולדת זכר": (א) "זכר" הוא בחי' אתערותא דלעילא הבאה על ידי אתערותא דלתתא, (ב) או ש"זכר" הוא האתערותא דלעילא שלמעלה לגמרי מהנבראים. 

ויובן בהקדים מעלת העבודה - שעל ידה נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים - דהכוונה הוא שהתחתונים מצד ענינם הם יהיו דירה. ואם כן צריך לומר שגם המשכת העצמות הוא על ידי עבודת האדם, דאם לא כן אין הדירה לעצמותו בתחתונים מצד ענינם הם. וצריך להבין איך זה מתאים עם המבואר בלקו"ת שהבחי' הג' היא למעלה מעבודת הנבראים ובאה בבחינת מתנה מלמעלה? 

והביאור: בנשמות ישראל ישנה כח ההתחדשות לעשות דירה בעולם המלא קליפות וסטרא אחרא, וכח ההתחדשות הוא מעצמותו. ואם כן זה שאתערותא דלתתא מגיע רק עד שורש הנבראים הוא מצד הנבראים גופא, אך מצד כח העצמות שבנבראים מגיע האתערותא דלתתא עד לעצמותו. 

אך, כדי שיורגש שהדירה נפעלת מצד התחתונים גופא ולא מצד כח העצמות שבהם, נמשך בתחילה האתערותא דלעילא ששייך להאתערותא דלתתא, ולאחרי שנשלם כל השייך לעבודת הנבראים מתגלה הפנימיות שבעבודה זו, שיש בה כח ההתחדשות שמעצמותו, ולכן בכח עבודה זו להמשיך גם את בחינה הג'. 

ועל פי זה יש לפרש את הפירושים דלעיל: כאשר זרע האשה הוא רק סיבה להולדת הזכר (כפירוש הפילוסופים) אזי המדרגה שנמשך ע"י העבודה הוא רק שורש הנבראים – בחי' הב'. אך בגמר העבודה כאשר מתגלה שישראל וקוב"ה כולא חד, אזי ההמשכה מלמעלה מתייחסת לישראל עצמם, שההולדה היא מהאשה, ונמשך בחי' הג' – אתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלתתא.

וזהו הקשר לספירת העומר, שב' המדרגות דיולדת זכר הם (א) ההמשכה מלמעלה שע"י ספירת מ"ט יום – שהוא ענין מ"ט שערי בינה. (ב) ושער הנ' שנמשך מצד עצמו.