ברש"י (כג, כד): "זכרון תרועה: זכרון פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל". 

צריך להבין מדוע מעתיק רש"י עוד הפעם את תיבת "זכרון" בפירושו (דלא כתיבת "תרועה")? ומהו המקור לפרש ש"זכרון" הוא ענין בפני עצמו ("פסוקי זכרונות"), דבפשטות "זכרון" קאי על תרועה ואינו ענין בפני עצמו? 

והביאור: כוונת רש"י הוא לפרש את הציווי לבני ישראל "יהיה לכם זכרון תרועה", דזהו ציווי סתום דלא נתפרש מהו ענין זכירה זו? ועל זה מפרש רש"י ש"זכרון" הוא ענין אמירה, דהכוונה בזיכרון הוא שימת לב מיוחדת המתבטאת באמירה (על דרך "זכור את יום השבת", שפירושו "תנו לב לזכור תמיד"), וזהו ענין אמירת פסוקי שופרות. 

ומזה שהתורה ציוותה על אמירת הפסוקים בלשון זכירה (ולא אמירה) משמע שזהו רמז לעוד ענין – פסוקי זכרונות. (ולכן מעתיק רש"י עוד הפעם תיבת "זכרון", שזהו ההכרח שקאי גם על פסוקי זכרונות, ופסוקי שופרות נאמרו בפירוש יותר בפסוק).

והנה, ענין הזיכרון הוא שעל ידי זה יוזכר הענין, ומהו הענין דפסוקי זכרונות? ועל זה ממשיך רש"י "לזכור לכם עקדת יצחק", שהזכירה אינה עבור בני ישראל אלא עבור הקב"ה שהוא יזכור עקדת יצחק. וגם פסוקי שופרות מזכירים את עקדת יצחק, דהרי "קרב תחתיו איל", ולכן מביא רש"י "לזכור לכם עקדת גו'" לאחרי פסוקי שופרות.