ברש"י (י' ב'): "ותצא אש: רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. רבי ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין למקדש משל למלך שהיה לו בן בית וכו' כדאי' בויקרא רבה".

צריך להבין הרי בתורה נאמר טעם על מיתת בני אהרן – "בהקריבם אש זרה אשר לא ציוה אותם" - ואם כן מדוע מפרש רש"י פירושים נוספים שאינם מרומזים בפשוטו של מקרא? ומדוע מקדים את הפירוש הראשון? ומדוע מביא בדיבור המתחיל את התיבות "ותצא אש", הלא לכאורה פירושו הוא על "וימותו"?

והביאור בזה: בפשוטו של מקרא קשה איך שייך שהלשון "ותצא אש", שנאמר כמה פסוקים לפני כן בשייכות להשראת השכינה, ובפסוק זה הנה אותו הלשון ממש מתאר ענין בלתי רצוי לגמרי. ולכן מפרש רש"י שעצם ענין ההקרבה הוא גם כן ענין של השראת השכינה, ורק שמתו מפני שהורו הלכה (שזהו פירוש "אשר לא ציווה אותם", אך הענין כשלעצמו נכון). אך קשה שרק משום זה יקבלו עונש חמור כל כך, ולכן מביא רש"י את שם בעל המאמר ר' אליעזר שאומר ש"האומר דבר שלא שמע מרבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל".

אך על פי זה קשה לאידך גיסא אם זהו ענין של סילוק השכינה מדוע נאמר "ותצא אש"? ולכן מביא רש"י פירוש נוסף "שתויי יין נכנסו למקדש" (ופירוש "אשר לא ציוה אותם" הוא שבאותה שעה לא היו במעלתם כי היו שתויי יין), ואם כן עדיין לא נצטוו שלא לשתות יין, ואם כן הקרבת הקטורת והשראת השכינה היתה בשלימות.

ואף שלא נצטוו על זה מכל מקום נענשו, ולבאר זה מביא רש"י מהמדרש "משל למלך שהיה לו בן בית כו'" שכוונת רש"י הוא שמזה שהוא בן בית היה עליו לדעת מעצמו שלא לעמוד על פתחי חנויות. 

ורש"י מביא את שם בעל המאמר, רבי ישמעאל שהיה כהן, כי אף שלפירוש השני קשה מדוע הגיע להם עונש חמור כל כך, מכל מקום "כהני מסייע כהני", ואם כן רבי ישמעאל מעדיף לפרש באופן המקטין את החטא דשני בני אהרן. 

מעניני הלכה שבפרש"י: רש"י מדגיש "שהורו הלכה בפני משה רבן", אף שלכאורה זה שהורו בפני אהרן אביהם הוא ענין חמור יותר כי עברו גם על כיבוד אב. והביאור: תלמיד אינו יכול להסיב בפני רבו אלא אם כן הרב מוחל על כבודו, אך בן יכול להסב לפני אביו שהוא גם רבו כי מן הסתם מוחל לו. ועל דרך זה בנדון דידן שמן הסתם מחל אהרן. 

מיינה של תורה: מבלי הבט על גודל מעלת בני אהרן בכל זה נענשו מפני שלא היה להם הביטול למשה רבן. אך לאידך גיסא צריך להיות גם הבנה והשגה בתורה – "שתויי יין", ורק שבבית המקדש צריך להיות בביטול ולא בבחינת "שתויי יין". ועל ידי הביטול בבית המקדש ניתן הכח להיות בביטול גם בשעה שהוא עוסק בהבנה והשגה. ואף שביטול והבנה והשגה הם ענינים הפכים, הנה על זה אומר רש"י "משל לבן בית" - שמפני שהוא "בן בית" של הקב"ה ביכולתו לחבר ב' הפכים.