ערי מקלט ברוחניות הוא תורה, וכמו שבכל פרשת דרכים היה צריך להיות כתוב "מקלט מקלט", כך צריך האדם להיות שלט חי.  

פתגם אדמו"ר הזקן אודות "מלמד" לבנו, וביאור צורת אות א'.

עבר הירדן - חו"ל לגבי א"י.

"קול גדול" של מתן תורה חדר בכל הבריאה באופן טבעי, כי במתן תורה היה הגילוי דלעתיד שאז "וראו כל בשר יחדיו", ולכן על פי טבע לא היה לו בת קול.

ההפרש בין "אין עוד" ל"אין עוד מלבדו".

לבן חמש למקרא קשה מדוע אין אביו מקיים את המצוה ד"ושננתם לבניך". ועל זה מפרש רש"י ש"מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים". אך עדיין קשה לו דבשלמא אב צריך לטרוח עבור בנו אך מהכי תיתי שעל המלמד לטרוח בטירחא זו? ועל זה ממשיך רש"י "כך הרב קרוי אב". 

בפרשת בא נאמר "והיה גו'" לשון יחיד, דקאי על יציאת מצרים. ולכן מפרש רש"י על שם הבתים, מפני שרק בב' פרשיות נזכר יציאת מצרים. ובפרשתנו נאמר "והיו הדברים האלה", לשון רבים, שקאי על ד' פרשיות שנאמר בהם מצות תפילין, ולכן מפרש רש"י "על שם מנין פרשיותיהם".

"נחמו נחמו עמי" כנגד ב' בתי המקדש. משכן ענינו גילוי מלמעלה (תורה), בית ראשון - זיכוך המטה שבא ע"י ההשפעה מלמעלה (מצות), ובית שני - זיכוך המטה שמצד האלוקות שבתחתון גופא (עבודת התשובה). פרשת ואתחנן חיבור ב' המעלות - תוכחה (תשובה), וי' הדיברות (צדיקים).

המקור להמצוה היא הפסוק "ושננתם לבניך", שגם כשגדול לומד תורה בהבנה והשגה, צריך לידע שהוא קטן לגבי חכמתו יתברך, ועליו להיות בביטול. וזהו הביאור ב"הלומד תורה ילד כו'".

ג' אופנים בביאור דין הקדמת תפילין של יד: (א) זהו דין בתפילין של ראש, "כל זמן שבין עיניך יהיו שתים". (ב) זהו דין בגברא, שעליו לשים של יד לפני של ראש. (ג) זהו דין במצוות תפילין.

בגדר של בר מצרא אפשר לומר ב' אופנים: (א) שהקנין של הלוקח הוא קנין בשלימות, ורק שעל הלוקח מוטל חיוב למכור את השדה לבר מצרא. (ב) הקנין אינו בשלימות כי לבר מצרא ישנו חלק בשדה שכנו. ענין השכינות בעולם שנה נפש: דין בר מצרא,  תוספת שבת, טוב לצדיק טוב לשכינו.

להמדרש מתנם חינם מתאר רק את אופן הבקשה, אך בעצם מגיע לו. ולהספרי מתנם חינם הוא לא רק אופן הבקשה אלא גם בהרגשתו, שזהו הטעם שה' ימלא את תפילתו.

רש"י שולל את הפירוש ש"הראת" קאי על הניסים במצרים, דמהלשון "הראת" - שההדגשה היא על האדם הרואה, משמע שהמדובר בפעולה שעיקרה הסרת המניעה מצד הרואה, ולכן מפרש "כשנתן הקב"ה את התורה פתח כו' וכשם שקרע כו'".

"לעולם הוי' דברך ניצב בשמים" הוא לא רק שדבר ה' מחיה ומהוה את הנבראים, אלא שמתלבש בנבראים ולכן אין הנברא נפרד מה'. והנה קס"ד שזהו דוקא "בשמים ממעל", בצבא השמים שהם כלים לדבר הוי', אך "בארץ מתחת" קס"ד שדבר ה' המלובש בנבראים הוא רק על דרך אור השמש הבא מהשמש (שהאור הוא מציאות בפ"ע), וזהו החידוש שגם "בארץ מתחת" ואפילו "בחללו של עולם" "אין עוד".

"תלמיד שגלה מגלין רבו עימו כו' דחיי בעלי חכמה ומבקשיה כו'", דין זה שייך לכל תלמיד, דאף שישנם תלמידים שאף שלעת עתה אינם "בעלי חכמה", מכל מקום הם "מבקשיה", וא"כ סו"ס יבואו לבחינת "בעלי חכמה". 

בפרשתנו מדובר בשכר מיוחד שהאדם יכול ליטול מעצמו ואינו צריך "לקבל" את השכר מהקב"ה, ובנוגע לשכר מיוחד זה אומר רש"י ש"למחר ליטול שכרם", אך כמובן שישנו שכר רגיל דמצות בעולם הזה. 

עצה לשכחה - לימוד בפה ועם חברותא, לימוד ד"ה והדרת שבלקו"ת, בדיקת התפילין וצדקה / "תוקפא דגופא חולשא דנשמתא או דנפשא / ביאר בסיום אגה"ק ד"ה הוכח תוכיח - אודות חיצונית ופנימיות השבת / סדר בלימודים בנגלה ובחסידות / לימוד "חק לישראל" / אופן לימוד קונטרסי "ליקוטי שיחות" (תוכן ענינים) / ספרי הר"ר מרגליות: הטעם שנק' התנאים "פרושים"; הערות בנוסח הקדיש שאומרים בסיום מס' / הדרך להגיע לרגש ביוקר התורה / הכרח ריבוי תלמידים בישיבה / קירוב חתנו לחסידות / לימוד בישיבה / מעלת לימוד בישיבה ושלילת לימוד אומנות / שלילת שיעור בעברית בבית ספר / לימוד מקצוע בבי"ס למלאכה חרדי / שלילת לימודי חול ולימוד באוניברסיטה לבנות; במקום זה צ"ל שיפור הלימוד בסמינר / לימוד הבן במקום שליבו חפץ גם בניגוד לרצון ההורים / אותיות סת"ם לשיטת אדמו"ר הזקן / הפסק בין תש"י ותש"ר לשיטת אדמו"ר הזקן / תפילין בבתים ריקים בחול המועד / תיקון למי שנכשל ולא הניח תפילין / תפילין דרבינו תם / המעלה המיוחדת שבמצות תפילין, וקיומה צ"ל בשמחה / נער שאמו אינה יהודי' / דברי הסבר להשפיע על אחת שרוצה להנשא לגוי רח"ל / גודל ההשתדלות שצ"ל למנוע יהודי מלהנשא לגוי' רח"ל.