על הפסוק "ואתחנן אל ה'" ישנם שני דיעות בספרי: (א) לשון מתנת חנם (ב) ולשון תחנונים, שהוא אחד מעשרה לשונות של תפילה. אך במדרש מובאים ב' הענינים דמתנת חנם ותפילה כפירוש אחד. 

והנה, על פי ביאור המפרשים בדיעות בספרי - שלפירוש ש"ואתחנן" הוא מתנת חינם הפירוש ד"ואתחנן" הוא כמו ואתחנם. ולפירוש השני "ואתחנן" הוא לשון תחנונים – יש לומר שלדעת המדרש שמביא את שניהם בדיעה אחת צריך לומר ש"ואתחנן" הוא לשון תחנונים, אך מכל מקום תוכן התפילה הוא שביקש מתנת חינם. אך צריך להבין, שלכולי עלמא ביקש משה מתנם חינם, ואם כן במה מתבטא החילוק בין ב' הדיעות?

והביאור בזה: בתפילה ישנם ב' ענינים: (א) אופן הבקשה (ב) והסיבה שהקב"ה ימלא את בקשתו – או מפני שמגיע לו או מתנת חינם. והנה, תפילה כפי שהיא מלכתחילה על פי תורה הוא באופן שמגיע לו שהרי הוא מקיים תורה ומצוות וכו'. אך אף על פי כן צריך לבקש כי אין הקב"ה מחוייב ליתן לו.  

ויש לומר שזהו החילוק בין המדרש לספרי, שלהמדרש מתנם חינם מתאר רק את אופן הבקשה, אך בעצם מגיע לו. ולהספרי מתנם חינם הוא לא רק אופן הבקשה אלא גם בהרגשתו, שזהו הטעם שה' ימלא את תפילתו. ויובן בהקדים שה' נדר שמשה לא יכנס לארץ, אך משה אמר שמא הותר הנדר. אך מכל מקום גם אם הותר הנדר מכל מקום נשאר הגזירה והעונש. ויש לומר שהמדרש והספרי חולקים בפלוגתא האם שייך תפילה לאחרי גזר דין, דהמדרש סובר כהדיעה שתפילה מועלת גם לאחר גזר דין, שלכן התפלל משה באחד מעשרה לשונות של תפילה. אך הספרי (בדיעה הא') סובר שתפילה מועלת רק קודם גזר דין, ולכן פה מתאים רק לשון של מתנת חינם ולא תפילה. 

[וזהו שהבבלי - שענינה יגיעת האדם - סוברת שהתפילה "שתלד אשתי זכר" הוא תפילת שוא לאחרי ארבעים יום, כי התפילה מוגבלת לפי גדרי המתפלל. אך הירושלמי - שענינה אור ישר בדרך מתנה - סובר ש"תפילת שוא" הוא רק "ביושבת על המשבר"]. 

והביאור על דרך החסידות: אדמו"ר הזקן מבאר בלקו"ת שמתנם חינם הוא מדריגה שלמעלה מעבודת הנבראים ומשה רצה להמשיך בחינה זו דמתנת חינם - חינם בלא מצות. ועל פי זה מובן דעת הספרי שמתנת חינם אינה לשון תפילה כי תפילה הוא מלמטה למעלה - עבודת הנבראים. אך אף על פי כן אומרת המדרש שמתנת חינם הוא אחד מלשונות של תפילה, ויובן בהקדים ביאור הצמח צדק שאף שמשה המשיך בחינה זו על ידי התורה מכל מקום התפלל כי רצה שההמשכה דתורה - שלמעלה מעבודת הנבראים - תפעול לא רק בעולמות העליונים אלא גם למטה. ועל פי זה יש לומר שלמדרש צריך להיות ב' המעלות שגם ההמשכה שלמעלה תבוא למטה מטה. 

אך בקשת משה לא נתמלאה כי התכלית הוא שכל הענינים יבואו על ידי עבודה דוקא.