ברש"י (ד, לה): "הראת: כתרגומו אתחזיתא. כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם שבעה רקיעים. וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים. וראו שהוא יחידי, לכך נאמר אתה הראת לדעת".

צריך להבין מדוע אין רש"י מחלק את ב' הענינים שבפירושו, דבתחילה מפרש את תיבת "הראת", ואחר כך מפרש את כללות הכתוב.

והביאור בזה: בפסוק הקודם נאמר "או הנסה אלוקים גו' במסות באותות ובמופתים גו' לעיניך". ואם כן קא סלקא דעתך (כמו שפירשו מפרשים אחרים) ש"אתה הראת" קאי על הניסים שבמצרים, שעל ידי שראו בני ישראל את הניסים במצרים ראו שה' הוא יחידי. אך רש"י שולל פירוש זה, ואומר ש"הראת" קאי לא על ניסי יציאת מצרים, ולא על ניסי מתן תורה שבפסוק הבא, אלא ענין מיוחד שהי' בעת מתן תורה: "פתח להם שבעה רקיעים כו'". דמהלשון "הראת", שההדגשה אינה על זה שפועל ומראה את הניסים אלא על האדם הרואה, משמע שהמדובר בפעולה שעיקרה הסרת המניעה מצד הרואה, ולכן מפרש "כשנתן הקב"ה את התורה פתח כו' וכשם שקרע כו'".

ועוד טעם שרש"י מפרש שקאי על מתן תורה ולא על הניסים שבמצרים הוא שעל ידי הניסים יודעים רק שהוא גדול מכל האלוקים אך לא יודעים שהוא יחידי.

מיינה של תורה: בתחילת פירושו אומר רש"י "פתח להם שבעה רקיעים", ואחר כך אומר "(כשם) שקרע את העליונים". ביאור החילוק שבין קרע ופתח: "פתח" קאי על שלימות, שמגלה את השלימות שבדבר, משא"כ "קרע" קאי על ביטול הדבר. ובעבודת האדם הוא החילוק שבין עבודת הבירורים שבה משתמש האדם בכוחותיו כדי לגלות את השלימות שבנבראים, ועבודת הנסיונות שהעבודת הוא בבחינת "קרע" שעושה ההיפך מרגילותו, ומבטל את המסכים שמצד כוחותיו העליונים והתחתונים.

והנה, עולמות העליונים מגלים את מציאות ה' ולכן נאמר בהם הלשון "פתח", משא"כ בתחתונים ששם מורגש ישות ומציאות האדם נאמר "קרע". אך אעפ"כ נאמר הלשון "קרע" גם בשייכות לעליונים, כי במתן תורה היה גילוי העצמות שלגבי העצמות אין שום מציאות כלל, ולכן (בנוסף ל"פתח" שהעליונים מגלים את האור שבגדר העולמות) אומר "קרע" כי על ידי גילוי העצמות נעשה ביטול העולמות.

[משא"כ הרמב"ם שענינו הלכה, שנותנת תוקף למציאות העולם, שהרי ההלכה מדברת בעניני העולם, ולכן מפרש "שאין שם מצוי אמת מלבדו כמותו", שישנה מציאות העולמות, ורק שאינה מציאות אמיתית כמותו].

וזה ש"הוא יחידי" פועל - כהמשך הפסוק - "ושמרת את חוקיו גו'", כי אין מציאות שיכולה להעלים על רצון ה'.

והנה, דוקא ע"י העבודה שלמעלה ממדידה והגבלה - "קרע את העליונים ואת התחתונים" - שמצד יחידה שבנפש מתגלה בחינת יחיד - עצמות ומהות.