צריך להבין מדוע מצות קריאת שמע, שענינה קבלת מלכות שמים ששייך לכאורה לכל זמן בשוה, הוא פעמיים בכל יום, זאת אומרת שישנם שינויים בין הבוקר ולערב, ואילו מצות תלמוד תורה, שבה לכאורה לא כל הזמנים שווים, היא מצוה תמידית שלכן מברכים ברכת התורה רק פעם אחת בכל יום?

והביאור: ענינה של קריאת שמע הוא לפעול אחדותו של הקב"ה בעולם, וזה מודגש בקריאת שמע בבוקר ובערב, שמחברים את כל החילוקים שישנם בעולם, ערב ובוקר, עם אחדותו יתברך. משא"כ תורה היא למעלה מהעולם ולכן אינה מוגדרת בגדרי יום ולילה.

עוד ביאור: שמע קאי על עבודת האדם לפעול הביטול בעולם, ואם כן בעבודה זו ישנה חילוקי מדרגות וצריך להרגיש שדרגת הביטול שהגיע אליה היום, עם היותה "בוקר" לגבי מדרגת עבודתו אתמול, היא "ערב" לגבי העליה שצריך לבוא אליה אחר כך.

עוד ביאור: עבודה זו צריכה להיות גם כשהאדם בדרגת ערב, בזמן של העלם והסתר, משא"כ בתורה שהיא למעלה מעבודת האדם בעולם לא נוגע השינוים דיום ולילה.    

וזהו הקשר בין התחלת הש"ס – קריאת שמע בערב – לסיום הש"ס – השונה הלכות בכל יום, דהכח לעבוד את ה' גם בזמן הערב הוא מהלכות התורה – ענין האחדות בתורה גופא – שלמעלה משינויים.

וזהו הקשר דמאמר זה למאמר שלפני זה: "א"ל ר' שמעי' אימא ביממא תהוי זבה בלילא תהוי נדה, א"ל עליך אמר קרא על נדתה סמוך לנדתה, סמוך לנדתה אימת הוי בלילה וקא קרי ליה זבה". ובהקדם הביאור שדם נדה הוא מהרע שבא לאדם על ידי חטא עץ הדעת, שזה נעשה טבע באדם והאדם דוחה את הרע, אך מפני שמדת הבינוני היא מדת כל אדם, אם כן הרע מתעורר בכל חודש וצריך לדחותו מחדש שזהו ענין הנדה. אך זבה הוא שהרע מקדים להתעורר, ומובן שזהו גם הוספה באיכות הרע, ואם כן צריך לטהרה יתירה דשבעה נקיים. 

וההוא אמינא הוא שרק ביום יכול להיות זבה, כי בלילה  - בזמן של העלם והסתר – אין טומאת הזבה נקראת חולי אלא זהו דבר הרגיל. אך המסקנא היא ש"עליך אמר קרא", שבכח התורה יכול האדם לעבוד עבודתו שגם בלילה לא יהיה שייך לראיית דם ואם כן גם בלילה הדם הוא זיבה.