ג' דיעות בזמן ציווי מהקמת המשכן. וההוראה: עשיית המשכן ("דירה לו יתברך") שייך לג' הסוגים דצדיקים בינונים ורשעים.
משמן של היתידות מוכח שהיו יכולים לתקוע אותם בארץ, אך רש"י אומר "איני יודע" האם תקעו אותם בפועל. "ואומר אני ששמן מוכיח עליהם", שמזה שהתורה קוראת אותם בשם יתידות משמע שהיו תקועים – דזהו ענין היתד לתקעו. ב' אופנים בהשראת השכינה בקרקע המדבר.
ביאור והוראה מריש מס' ברכות והקשר לפ' תרומה / הוראה מהציווי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" לאגודת נשי ובנות חב"ד /ישיבה - כמו מקדש ומשכן.
הציווי דתרומת האדנים הי' רק לאנשים בני כ' ומעלה, אך כל אחד נתן אותו הסכום. וקאי על העבודה פנימית שמיוסדת על קב"ע, ולכן חייבים בה רק גדולים בני דעת, אך מכיון שבהעבודה נרגש הקבלת עול שמצד עצם הנשמה, לכן כל אחד אומר את אותם האותיות.
להרמב"ם עיקר המשכן הוא העבודה דקרבנות, ולכן אין עשיית כלי המשכן נכללים בציווי "ועשו לי מקדש". ולהרמב"ן עיקר המשכן הוא מקום מנוחת השכינה. ביאור הברכה "שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן", וביאור הגירסא "שבחר באהרן ובניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי הקדשים".
"תרומה" הוא הפרשה (לרשות הקדושה), ואם כן א"א לפרש ש"לי" פירושו לתת להקדש (שכבר נאמר ב"ויקחו תרומה"), ולכן מפרש רש"י "לי לשמי" - שצ"ל לשמה. ובתרומה נרמז גם תרומת המזבח שלוקחים בע"כ, כי "ויקחו" קאי על הגיזברין שהם צריכים לקחת את התרומה לשמה.
תרומת האדנים קאי על התורה, שע"י לוקחים את העצמות - "ויקחו לי". אך זהו גילוי מלמעלה ולכן "לי" ו"תרומה" הם שני תיבות דהאדם מובדל מהעצמות. וע"י התפילה נכלל האדם בקדושה - "תרומתי" (תיבה אחת). ו"תרומה" הו"ע גמ"ח, שאין הקדושה נראית בדברים הגשמיים.
בהלכות בהב"ח מדגיש הרמב"ם ש"שלוש מצוות נצטוו בנ"י" (דג' מצוות אלו תלויים זב"ז). ומביא את הציווי הכללי - "ועשו לי מקדש" - ומבאר שגם לפני בית עולמים היה מעין קיום ג' מצות אלו. ובהלכות מלכים מדובר בזמן שנכנסו לארץ, ולכן מביא את הפסוק המדבר בא"י - "לשכנו תדרשו".
ב"ש מסתכלים על כללות הדבר וב"ה מסתכלים על הפרטים. רבי אליעזר – כבית שמאי – מסתכל על כללות המזבח, שכולו נקרא מזבח הזהב ומזבח הנחושת ולכן הזהב והנחושת הוא טעם לטמא, ורק שהתורה קראה למזבחות אדמה ולכן הם כקרקע ואינם מקבלין טומאה.
רש"י אינו מפרש האם הנרות הם חלק מהמקשה, וי"ל מפני שסובר שזה מוכח בפשוטו של מקרא. דמזה שעשיית הנרות נאמר לאחר העשייה דכל הפרטים של גוף המנורה, מובן שהנרות אינם חלק מגוף המנורה.
מעלת נשי ובנות ישראל בבנין המשכן והלימוד לענין מוסד חינוך לבנות / "החי נושא את עצמו" - הרמז בזה / הנחת אבן הפינה לשיכון חב"ד בירושלים (שקו"ט בענין "הנחת בן פינה") / מעלת בית כנסת שבו כולם "אגודה אחת" / בית כנסת "נוסח האר"י" "צמח צדק" ו"ליובאוויטש" / מעלת השלום בין מתפללי ביהכנ"ס / אופן הנהגת גבאי בביכנ"ס חב"ד / שלילת "ועידה עולמית מבתי כנסיות" / מחיצה בביכנ"ס / הכרח בימה באמצע ביכנ"ס ושקו"ט בזה / כניסת כלב (של סומא) לבית כנסת / הכח והזכות של גבאי / אחרי מאורע בלתי רצוי בבנין ישיבה - "אחרי שריפה מתעשרים".
החידוש במשכן על הגילוי דמ"ת הוא שבמשכן היה השראת השכינה ע"י פעולת האדם, ומודגש ב"תרומה" – "הפרשה" שמפריש רק חלק מנכסיו, שישנם חילוקים בדרגת הקדושה דהדברים גשמיים, ו"הרמה" - שהתחתון אינו מתבטל לגמרי.
"בעת שבנה שלמה הבית", בנה מקום לגנוז את הארון, כדי שעל ידי זה יהיה נצחיות לבית ראשון, דהרמב"ם סובר שהארון הוא חלק מבנין הבית. בפנימיות הענינים: על ידי עבודת התשובה - שבא לאחר שהאדם הולך בדרכים "עקלקלות" - באים ל"מטמוניות עמוקות".
בציור המנורה של הרמב"ם הגביעים הפוכים, מפני שאור המנורה צריך להשפיע על כל העולם. יש להחזיר עטרה ליושנה ולצייר את המנורה באופן שהקנים הם באלכסון.
הערות לס' בית המקדש (שפר) / הוראה מפ' תרומה לענין מעלת מוסד "בית רבקה" ונשי ישראל / זמן אמירת פ' תרומה ותצוה (לפני העגל או אחריו).
כדי לבאר מדוע נאמר "ועשו לי מקדש" ולא "משכן" מפרש רש"י "בית קדושה" (שמקדש אינו קיצור דבהמ"ק, אלא פירושו) שהבית הוא קדוש. וזהו "לשמי", שלא רק שהממון הוא של הקדש, אלא שהתרומה נעשה חלק מהבית של קדושה.
לפי הרמב"ן הכפורת הוא חלק מהארון, ששניהם משמשים לעדות - תורה - ולהשראת השכינה. ולרש"י הכפורת הוא כלי בפני עצמו, שהארון הוא לעדות - לתורה, והכפרת הוא עבור "כשאקבע מועד לך לדבר עמך כו'". לרש"י הכפרת מרמז לפשיטת הנפש שקשור עם פשיטות העצמות.
"תחשים" אינו צבע אלא הוא חיה שיש לה הרבה גוונים. המעלה בתחש הוא שגם הצבע הוא ממין החי. ובעבודה: גם הפרטים שאינם מעצם מציאות הדבר - הידור מצוה - צריכים להיעשות בהביטול שמצד עצם הנפש.
"ויקחו" פירושו שלוקחים דברים שישנם כבר אצל בני ישראל, ולכן מפרש רש"י "שיעקב נטע ארזים במצרים". והטעם שהציווי היה באופן זה הוא "פירש רבי תנחומא" - שזהו נחמתם של ישראל שגם בהיותם במצרים רואים את הארזים שהביא יעקב מא"י.
הזוהר מדגיש את החפצא דירושלים ועזרות כו', ולא חילוקי מדרגות הקדושה שבמקומות אלו, כי מדובר בבהמ"ק שלמעלה שבו מדרגה אחת כוללת כמה פרטים. והמשנה קאי על בהמ"ק שלמטה שמוגבל בגדר מקום, ולכן המדרגות הפרטיות פועלות שינוי בקדושת המקום.
פירוש לשון התורה אור (פ, א) שנסתלקה ההארה "לשרשו ומקורו".
הצ"צ מפרש ש"לי" - שאינו זז לעולם - קאי על בתי כנסיות, ולא על קדושת מקום המקדש, מפני ש"לי" הוא ציווי, וקדושת מקום המקדש אינו קשור לפעולת האדם. והנה, ישנו מקדש בכל אחד, ולכן לאחד - כולל נשים וטף - צריך להיות מקום (וארון) לתורה ולתפילה ו(קופת) צדקה לגמ"ח.
רש"י סובר שדעת הברייתא - שהיו ב' אמות מגולות מאחורי המשכן - הוא העיקר בפשש"מ (כי לכו"ע בצד צפון ודרום היו ב' אמות מגולות), ורק מביא את דעת הש"ס - שרק אמה אחת היתה מגולה - מפני ש"הכתוב מסייענו". להש"ס היריעות נגררו על הארץ, כי בכחם לברר גם את הארציות.
להרמב"ם עיקר גדר האמה טרקסין במקדש - דירת קבע - הוא הבדלה שע"י כותל קבוע וזהו שבבית שני עשו אמה יתירה ושני פרוכות, ולא פרוכת שעוביה אמה, כי על ידי ב' פרוכת נתייחד מקום אמה זו בפני עצמו (משא"כ אילו היה פרוכת אחת עוביה אמה, דפרוכת ענין של קבע).
בית המקדש הוא יסוד בעולם / מעלת שיעורי תורה בבית כנסת / חי שנים של מרא דאתרא בבית כנסת / סמכות ועד בית הכנסת "צמח צדק" בירושלים העתיקה / מקום העמדת הארון-קודש בבית כנסת / פרוכת בתוך הארון-קודש / מחיצה בין גברים לנשים בבית כנסת / שיעורי מחיצה / הכרח המחיצה במיוחד בזמננו / בית כנסת שרוצים חבריו להפוך ל"קונסרבטיב" / ביכנ"ס שיש בו מיקרופון בשבת ויו"ט / יש להרבות בבתי כנסת בזמננו.