בנוגע לזמן ציווי ובנין המשכן ישנם ג' דיעות: א' (זהר): הן הציווי והן הנדבה היה לפני חטא העגל, ולפי זה יוצא שהמשכן הוקם על ידי הצדיקים. ב' (תנחומא ורש"י): הציווי והנדבה היה לאחרי יום הכיפורים, כשבני ישראל היו בעלי תשובה. ג' (רמב"ן): הציווי היה לפני חטא העגל אך הנדבה היה לאחר יום הכיפורים ולפי זה יוצא שהציווי להקים את המשכן נשאר בתקפו גם בשעה שהיו רשעים (דאם הציווי נתבטל היה צריך להיות ציווי חדש לאחר יום הכיפורים).

וזהו שבמשכן היו כלים לא רק מזהב אלא גם מכסף ונחושת (אף ש"אין עניות במקום עשירות"), כי זהב קאי על עבודת הבעל תשובה – שענינו רצוא לצאת מהעולם, שהזהב הוא למעלה מהעולם ולכן אינו טבעא כי אינו "חריף לצאת" כי הוא למעלה מהעולם. אך צריך להיות ג"כ עבודת הצדיקים, המשכה בעולם – כסף, שהוא "טבעא" מפני ששייך לעולם. ונחושת שקאי על נחש הקדמוני השורש דכל החטאים.

וההוראה: שאל יאמר הצדיק מה לי ולעשיית דירה מעניני העולם, הרי אני למעלה מהעולם. ואל יאמר הבעל תשובה, שאיני צריך לבנות משכן בעולם שהרי עבודתי הוא בבחינת רצוא לצאת מהעולם. ואל יאמר הרשע הרי אין לי שייכות לעשיית דירה. כי באמת הדירה לו יתברך נעשה דוקא על ידי חיבור ג' בחינות אלו.