בפרשתנו (כה, לג-לד) נאמר: "שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח גו' כן לששת הקנים גו' ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה". וברמב"ם איתא שכל הגביעים כפתורים ופרחים דהמנורה וששת הקנים "והכל משוקדים כמו שקדים בעשייתם". והכסף משנה מביא שמפני שאיתא בגמרא ש"חמש מקראות אין להם הכרע ואחד מהם משוקדים", דישנו ספק אם "משוקדים" קאי על הגביעים או על "כפתוריה ופרחיה" (דבפסוק נאמר "ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתור ופרח"), לכן מספק עושים את כולם "משוקדים". אך צריך להבין הרי הספק הוא רק בפסוק שמדבר על גוף המנורה ולא קני המנורה, ואם כן מדוע אומר הרמב"ם שגם קני המנורה היו "משוקדים"?

ויובן בהקדים השאלה איך שייך ספק במנורה, הרי משה עשה מנורה, וכשעלו בני ישראל מגלות בבל היו עימם הרבה שזכרו את הבית הראשון, ואם כן איך נולד הספק? והביאור: שבמנורה שעשה משה היו הכל "משוקדים" - הגביעים כפתורים ופרחים של המנורה וקני המנורה. ורק שהספק הוא בפירוש המקרא, האם "משוקדים" קאי על כפתוריה ופרחיה או על הגביעים. אך לאחר שהפסוק הודיע ש"משוקדים" הוא ענין של יופי אם כן לא מסתבר לחלק, וצריכים לעשות את כל עניני המנורה "משוקדים", וזה שהתורה אמרה "משוקדים" במקום אחד הוא כדי לגלות שגם שאר הפרטים צריכים להיות "משוקדים". או באופן אחר: הכל צריך להיות "משוקדים" או מצד הציווי בפירוש או מצד "זה אלי ואנוהו".