ברש"י (כה, ח): "ועשו לי מקדש: ועשו לשמי בית קדושה". והנה, המפרשים מבארים כוונת רש"י, שמפרש ש"לי" פירושו "לשמי", ו"מקדש" הוא "בית קדושה". אך צריך להבין מדוע מפרש רש"י ב' ענינים אלו בדיבור המתחיל אחד? ומדוע מפרש רש"י ש"לי" פירושו "לשמי", ולא ש"לי" פירושו משלי - מממון הקדש (כפי' הגמרא, וכפירוש רש"י על הפסוק "וקח לי שני גדיי עיזים")? ומדוע צריך רש"י לפרש שמקדש הוא "בית קדושה", והרי לעיל על הפסוק "מקדש אדני כוננו ידיך" לא פירש מאומה, ואם כן מוכח שלרש"י "מקדש" מובן בפשטות?

והביאור: הקושי לרש"י בפסוק זה הוא מדוע נאמר "ועשו לי מקדש" ולא נאמר ועשו לי משכן (ובפרט שלרש"י ציווי זה אינו ציווי כללי, כפירוש האור החיים, אלא ציווי זה קאי רק על המשכן)? ולכן מפרש רש"י "בית קדושה" - ולא בית המקדש - כי כוונתו לפרש ש"מקדש" אינו קיצור של בית המקדש (כבפסוק "מקדש אדני גו'" דלעיל) אלא פירושו שהבית הוא קדוש. אך זהו רק טעם מדוע יכולים לומר "מקדש" אך לבאר מדוע נאמר "מקדש" ולא משכן מקדים רש"י לפרש ש"לי" פירושו "לשמי". והביאור: לאחר שנאמר "ויקחו לי תרומה" אזי ממילא הממון הוא של הקדש ואם כן מדוע צריך להדגיש ש"ועשו לי" היינו לשמי? ועל זה מדגיש הכתוב "מקדש" - בית קדושה, שלא רק שהממון שייך להקדש אלא שהתרומה עצמה נעשית חלק מהבית של קדושה - שהקדושה היא בהדברים הגשמיים עצמם. 

וזהו שרש"י מפרש ש"תרומה" היינו הפרשה (אף שישנו עוד פירוש: הרמה): "ויקחו לי תרומה" הוא רק הפרשה - שנבדל משאר הדברים הגשמיים אך לא נעשה בו שינוי המהות, אך בציווי "ועשו לי מקדש" נעשה הרמה - שהדברים הגשמיים נעשים בית קדושה - הרמה ושינוי המהות.

וההוראה: לכל לראש צריך להיות הפרשה, שביתו של יהודי שונה משאר בתים - אף שאין זה מהות שונה - כי "כל מעשיך יהיו לשם שמים", שהם "מעשיך" אך הם "לשם שמים". ומזה באים להרמה שביתו של יהודי הוא מהות שונה כי ישנו שם רק ענינים של קדושה, כי בכל עניני הבית נרגש לא ה"חול" שבהם אלא נרגש בהם שענינם הוא המצוות שנעשים על ידם.