עיקר ההתחדשות הוא ב"תזריע" (דהולדה הוא רק גילוי ההעלם). עיקר המעלה הוא דוקא בבירור הגוף על ידי האדם (שדוקא האדם יכול לעבור על רצון ה'), שהוא התחדשות שפועל האדם. וזהו ש"תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף".
לרש"י "תשב" הוא "לשון עכבה" בדמי טהרה, ו"טהרה", הוא "שם דבר", זאת אומרת לא רק שהאשה טהורה, אלא גם הדמים טהורים. אך מ"מ מתאים לשון "עכבה", שמצד זה שדמים בכלל הם טמאים מתאים לשון "עכבה" אף על פי שבענינינו הדמים טהורים. אך מ"מ אסורה לאכול בקשים מפני שהיא "טבולת יום ארוך".
לרש"י "וכבס" הב' פירושו טבילה. שאף "סר מהם הנגע" מכל מקום התפשטה הטומאה בכל הבגד, ו"וכבס שנית" הוא בשביל הטהרה דשאר הבגד. ולכן מתאים הלשון "שנית", כי הטבילה השניה שהיא לטהרה היא באותו התוכן דהכיבוס הראשון שענינו הסרת הנגע. זה שצריך להיות "כל ימיו בתשובה" הוא - לא הסרת החטא, אלא - לתוספת טהרה.
התעוררות באופן ד"ילדה זכר"/ ספרא שמיני "אותו יצה"ר תעבירו מלבכם כו'" / הנהגת יולדת בקשר ללימוד שיחות כו' / תחלת כניסת נפש הקדושה בשעת המילה / כמה מדריגות בכניסת נפש דקדושה התלויות בזמן: מילה, כשהגיע לחינוך, מחוייב במצות וכו' / שהחיינו בברית מילה / איחור ברית מילה כדי שתהי' ברוב עם / נתינת שמות אם שייך לאב או לאם / האדם בעה"ב על שמו ויכול לשנותו / בתרגום יונתן (יג, א; לא) לא תרגם "ואל אהרן" / ביאור בלקו"ת ד"ה קמיפלגי ספ"א; שם ספ"ב; שם פ"ג וד'.
מתיבתא דרקיעא אומרים "טמא", אף שיודעים שהקב"ה אמר טהור, כי הגילוי דסוכ"ע אינו בפנימיות בהם. אך רבה בר נחמני אמר "אנא יחיד בנגעים" שהמשיך את בחינת "יחיד" - שאינו שייך לעולמות - בבחינת נגעים, ולכן הוא המכריע שגם העולמות אומרים "טהור טהור".
כאשר זרע האשה הוא רק סיבה להולדת הזכר (כפירוש הפילוסופים) אזי המדרגה שנמשך ע"י העבודה הוא רק שורש הנבראים. אך בגמר העבודה ההמשכה מלמעלה מתייחסת לישראל עצמם, שההולדה היא מהאשה, ונמשך בחי' הג' – אתעדל"ע שלמעלה מעלה מאתעדל"ת.
לע"ל תלד אשה בכל יום מביאה אחת אף שאיסור טומאתה לא ישתנה / לא לפרסם ההריון עד אחר חודש החמישי / מנהג טבילה בחודש התשיעי להריון / העיכוב בזחו"ק מחסרון זהירות בטה"מ / סגולה לבנים זכרים - אהבת ישראל / היתר בדיקת זרע האיש באופנים מסויימים / אופני הרדמה במילה למי שאחרי גיל מצוות / נתינת שם לבת מיד בקריה"ת הראשונה / שמות ילדים ברוה"ק מלמעלה.
מילת בנ"י במצרים היה בלילה, דיציאת מצרים הו"ע היציאה מההגבלות דסדר השתלשלות ע"י היציאה מההגבלה דתורה. גם כשהאדם הוא ב"לילה" מצד תאוות וכו' הוא מדלג ומתקשר לה' באופן שלמעלה ממדידה והגבלה.
המשנה מבארת שהקינים הבאים מספק הם אותו הגדר דהחיוב, כמו שע"י הירידה "כשהוא מת" נעשה "קולו שבעה". אך בכבש המיתה היא רק פעם אחת, אך בקינים ישנם ריבוי ספיקות, ולכן נאמר "זקני ת"ח כל זמן שמזקינים כו'. גם כש"קולו שבעה" – כשבנ"י מתחלקים כו' – זהו בעצם "קולו אחד".
צרעת באה על לשון הרע שגורם פירוד הלבבות, ואם כן כשעוסק בהדלקת נר שבת - שענינה שלום בית – אזי הבית טהור.
חיבור נס וטבע, שבטבע יהיה נרגש למעלה מן הטבע, מודגש כשפרשת תזריע – עבודת המטה - טבע, חל בפרשת החודש – נס.
פתיחת הארון ע"י הבעל בזמן ההריון / זהירות בדיני נדה / סגולה לזרעא חיא וקיימא – זהירות בדיני נדה; ענין אימוץ ילדים / שימוש במוך כשנוגע לבריאות האם / בדיקת זרע הבעל / לידה לאחרי לידה בניתוח קיסרי / הזהירות מלדחות קיום מצות מילה / ביאור בד"ה זכור הוי' בספר המאמרים אידיש בענין ג' דברים המורים על יוקר הגוף – טהרת המשפחה, מילה ופקוח נפש / הוספת שם לחולה שהוא שם אחותה / קריאת שם לתינוק שאביו או סבו החיים נקראים בשם זה.
טעם הנוהגים שאשה מעוברת לא תהי' שושבינה הוא כי צריך שיהיו שניים - איש ואשה. דשורש ענין השושבינים הוא החיבור דהקב"ה וכנסת ישראל, על ידי השושבינים - משה ואהרן.
עצם דיבור לשון הרע גם ללא כוונה הוא חטא. וזה מתאים לפירוש אדמו"ר הזקן – ש"אדם" הוא שם המעלה (כי המדובר כאן הוא בנוגע לאדם השלם - כמו מרים - שאינו מדבר מצד הרע שבו).
ענין המצורע הוא בפרשת תזריע, כי עונשי התורה הם חסד, כדי שיהי' מציאות חדשה ע"י התשובה. וכשנטהר ה"ז - פרשת מצורע - המשך מהצרעת, שענינה להעלות את האדם.
הפצת דא"ח סגולה להולדת בנים / עלי' מחו"ל לא"י סגולה לזש"ק / טהרת המשפחה - סגולה לזחו"ק / שלום בית ע"י זהירות מקירוב האסור / תנאי ההיתר דשימוש במוך / אופן בדיקת זרע הבעל אם יכול להוליד; ההוראה "למסור נפשו" בענין זה.
לרש"י יולדת בדמי טהרה רק "קרוי' טמאה" מצד חטא עץ הדעת (שאינו חטא שלה). שלרש"י הטעם שיולדת מביאה חטאת הוא משום שצער הלידה קשור לחטא עץ הדעת.
טומאת (וטהרת) המצורע תלויה בכהן, דדוקא כהן איש החסד יכול לפסוק שאדם טמא, כי הכהן יחפש למצוא שהוא טהור.
לרש"י נגע ונתק הם אותו דבר, ורק שנגע הוא במקום בשר, ונתק הוא במקום שער. ומפרש שהנגעים באים מפני ב' דברים: (א) לשון הרע - "מעשי פטפוטי דברים", שהו"ע חיצוני באדם, ומזה נעשה נגעים בבשר האדם. (ב) וגסות הרוח - שקשור עם פנימיות ומעלת האדם, ולכן מביא נגעים בראש.
"רבה ור' זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטי' לר' זירא" (מגילה ז, ב); ביאור חטא נדב ואביהוא; כלות הנפש; סיפור אדה"ז ור' אברהם המלאך שאחרי לימוד פנימיות התורה אכל "בייגל פיט פוטער"; דוגמאות מעין הנ"ל בדורות אלו.
שקו"ט בדברי המגיד מקאזניץ ע"ד שמו של המלאך הממונה על ההריון / הנהגות הורים בזמן ההריון / מספר הכסאות שבברית מילה / הטעם שלא פסק המחבר בשו"ע (סרס"ב) כהדיעה שהביא בבית יוסף שם שביום המעונן הרשות ביד האדם לדחות המילה / שקו"ט בענין "האידנא דדשו בה רבים כו'" / ביאור המדרש שלא נברא כל אדם מהול כי הבריאה היא "לתקן" וההוראה מזה בכללות עבודת האדם; "רבי מכבד עשירים".
לרש"י הדין ד"מחיה" ו"כולו הפך לבן" הוא בפרשה בפני עצמה ללמדנו שחלות שם נגע הוא רק כשהנגע הוא על חלק מסוים בגוף ולא בכל הגוף. "אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות", שהעולם הולך ומתברר ומתגלה שמלכות שאין לו שייכות למלכות שמים הוא מינות".
לפי המשנה הפסול ד"כהן שחשך מאור עיניו" הוא מפני שחסר במעשה ראיית הנגע (ולא מפני חיסרון בהגברא), וגם הדין "פרט לבית הסתרים" הוא דין במעשה ראיית הנגע, וא"כ שניהם דין אחד, ולכן מביאה המשנה ב' דינים אלו כסתם משנה (ולא כ"דבר אחר" כבתו"כ).
דרכי מניעת הריון באופן המותר ע"פ הלכה / טיפול בחשמל למחלה המונעת הריון / דרכי מניעת הריון; שלילת תפירת השיחלות / עצות וסגולות לפקידה בבנים / דו בטהרת המשפחה ע"י חזרת ההלכות; כניסה להריון תלוי' בדעת רב מורה הוראה / שלילת מחשבות ודאגות בעניני פו"ר / דיני מגע בעת ההריון / בדיקת פנים ע"י הרופא/ הנקת הילד / סגולות לחדשי הריון / כניסת נפש הקדושה בשעת המילה / הסברת ג' הענינים שבמילה / שלום זכר ולא נקבה.
משיח נקרא מצורע, כי ענינו של משיח הוא גילוי שלמעלה ממדידה והגבלה, שזהו בחינת מצורע - תגבורת הקדושה.
לרבי הדין ש"נותנין לו שבעת ימי המשתה כו' וכן ברגל" הוא דחיה ("ופינו את הבית אם ממתינים לו לדבר הרשות כו'"). ולדעת רבי יהודה הלימוד הוא מ"יש יום שאי אתה רואה בו", שאין זה דחי' דמלכתחילה לא חלה טומאת צרעת.
זמן קריאת שם לבת / נתוח צנורות השולל אפשרות הריון כמעט לתמיד / אשה שצנור אחד סתום וטיפול שלא ע"י ניתוח / הוספה בהנהגה טובה / ריפוי פצעים ע"י הנחת תחבושת מדברים המכילים וויטמנים / בענין הזרעה מלאכותית של הבעל ע"י השגחה יהודי יר"ש / בחינות ביצי האדם / אמבטיות טברי', ודיוק הבעל באכילה ושתי' ובריאות הגוף / להודות להשי"ת שנתעברה ולא להיות במרה שחורה מפני מיחושים / מאין לאדם לדעת אם "כבה ניצוץ האחרון" (באפשרות לידה מצד גיל האשה); לחזק בטחונה בה' ולהיות בשמחה ובפרט מהיכולת להשפיע על הסביבה.