הרמב"ם כותב שאין מלין תינוק שאינו בריא מפני "שסכנת נפשות דוחה את הכל ואפשר למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם". והנה מהוספת הרמב"ם "ואפשר למול לאחר זמן" משמע שגם כשמלין אחר כך ישנה גם המעלה דמילה בזמנה. והביאור בזה: מבואר בלקו"ת שההמשכה שעל ידי מילה הוא מלמעלה מהשתלשלות, למעלה מאתערותא דלתתא ונמשכת מצד עצמה ולא על ידי עבודת האדם, ורק שהמילה מסירה את הערלה וקליפה ואז מאיר האור מצד עצמו. ועל דרך זה הוא בנוגע להמשכת נפש הקדושה שעל ידי המילה, שזהו ענין שלמעלה מטעם ודעת ולמעלה מעבודת האדם, שענין זה ישנו בכל יהודי בעצם, ופעולת המילה הוא רק לגלות בחינה זו. ולכן לפני שמל חסר רק בהגילוי דבחינה זו, אך לאחר המילה נתגלה שהיה לו בחינה זו גם לפני כן. 

וההוראה: שמצד אחד צריך האדם לעבוד עבודתו כדי לגלות את הקשר שלו להקב"ה. אך מצד שני צריך לדעת שעל ידי העבודה מקבל הרבה יותר ממה שיכול לפעול על ידי עבודתו, וזוכה ל"ומל ה' אלוקיך את לבבך" בגאולה האמיתית והשלימה.