בגמרא נקרא משיח בשם מצורע. וצריך להבין הטעם לזה (דאף שאדמו"ר הזקן מבאר שמצורע הוא מעלה גדולה שבירר את פנימיותו והרע נמצא רק בסוף לבושיו, מכל מקום עדיין קשה מדוע לא נקרא שמו - שמורה על מהותו - בשם המורה על הגאולה שהיא עיקר ענינו)? 

והביאור בזה: על פי דברי אדמו"ר הזקן שמצורע הוא בחינת אורות עליונים (ורק שמהם משתלשלים דינים קשים צרעת טמא) אלא שהם בחינת דינים, וכשהכהן מטהר את המצורע הוא ממתיק את הגבורות בחסדים. 

ויש להוסיף, שבשרש הענינים צרעת הוא מדרגה הכי עליונה בקדושה גופא, דענין הצרעת הוא גבורוה - תגבורת ההשפעה (ורק שמזה משתלשל ענין הגבורה והצמצום, כי המקבל אינו יכול לקבל אור עליון זה). 

ועל דרך זה בעבודת האדם, שענין הנגעים הוא רצוא ללא שוב, שענין הרצוא הוא בחינה נעלית ביותר - העבודה ד"בכל מאדך" - ורק שכשאין "שוב" לאחרי זה אזי זהו היפך הכוונה העליונה. 

וזהו שמשיח נקרא מצורע, כי ענינו של משיח הוא גילוי שלמעלה ממדידה והגבלה, שזהו בחינת מצורע - תגבורת הקדושה.