לקוטי שיחות חל"ב ע' 84 (תזריע ב)
קיצור
על הפסוק (יג, יב) "ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה גו' מראשו ועד רגלו לכל מראי עיני הכהן", הובא בתורת כהנים שני דרשות: "פרט לבית הסתרים כו'. דבר אחר פרט לכהן שחשך מאור עיניו, מיכן אמרו כהן שחשך מאור עיניו והסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים".
והנה, במשנה במסכת נגעים (פרק ב' משנה ג'-ד') הובאו ב' דינים אלו בב' משניות כסתם משנה (ובפשטות סוברת המשנה ש"פרט לבית הסתרים" נלמד מכללות משמעות הקרא, ו"הסומא כו' או שכהה מאור עיניו" מתמעט מהיתורא דתיבת "לכל"). אך לפי זה קשה מדוע בתורת כהנים הובאו ב' דרשות אלו בתור ב' דיעות ("דבר אחר")?
ויובן בהקדים שינוי הלשון, דבמשנה נאמר "כהן הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו", אך בתורת כהנים מתחיל ב"כהן שחשך מאור עיניו" ואחר כך ממשיך "הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו".
ויש לומר הביאור בזה הוא שלהמשנה (לפי התיו"ט, שאומר שכהה עין אחת אינו פסול שהרי רק אם נסמא ממש בעין אחת פסול) שני הפסולים - "הסומא באחת מעיניו" "או שכהה מאור (שתי) עיניו" הם שני דינים שונים - דהפסול של "הסומא באחת מעיניו" נלמד מ"מראה עיני הכהן" לשון רבים, ו"כהה מאור עיניו" ילפינן מיתור תיבת "לכל". ואילו לתורת כהנים יש כאן רק דין אחד - "כהן שחשך מאור עיניו" – ואחר כך מביא ב' פרטים בזה - "סומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו".
והביאור בזה: לפי התורת כהנים הפסול דכהן שחשך מאור עיניו הוא מפני שחסר בהגברא - בכהן שרואה את הנגע. (שעל פי זה הכהן פסול לא רק מראיית הנגע אלא גם מלטמא ולטהר, כי ישנו חיסרון בגברא). ולפי המשנה הפסול הוא מפני שחסר במעשה ראיית הנגע (שלכן בסיום המשנה הובאה הדין ש"בית האפל אין פותחין בו חלונות", שגם דין זה קשור עם מעשה הראיה - ללא אור מבחוץ).
והנה, "פרט לבית הסתרים" הוא דין במעשה ראיית הנגע, ואם כן לפי המשנה שגם "חשך מאור עיניו" הוא דין במעשה הראיה, אם כן שניהם דין אחד ולכן מביאה המשנה ב' דינים אלו כסתם משנה - כי שניהם דין אחד ולא ב' דיעות. משא"כ התורת כהנים מביא ב' דינים אלו בתור ב' שיטות, מפני שלפי התו"כ הם ענינים שונים, ד"מראה עיני הכהן" הוא דין בראית הכהן, ו"חשך מאור עיניו" הוא דין בהגברא.
בפנימיות הענינים: "כהן שחשך מאור עיניו" - שאור הראיה שלו הוא בתוקף כל כך עד שאינו יכול להתצמצם בראיה גשמית ("סגי נהור") - אינו יכול לראות את הנגע, כי נגע ענינה שפנימיות האדם היא כדבעי והנגע הוא רק בחיצוניות שלו. ולכן כהן שחשך מאור עיניו אינו רואה הנגע כי אינו יכול לראות את החיצוניות אלא את הפנימיות.
והנה, במשנה במסכת נגעים (פרק ב' משנה ג'-ד') הובאו ב' דינים אלו בב' משניות כסתם משנה (ובפשטות סוברת המשנה ש"פרט לבית הסתרים" נלמד מכללות משמעות הקרא, ו"הסומא כו' או שכהה מאור עיניו" מתמעט מהיתורא דתיבת "לכל"). אך לפי זה קשה מדוע בתורת כהנים הובאו ב' דרשות אלו בתור ב' דיעות ("דבר אחר")?
ויובן בהקדים שינוי הלשון, דבמשנה נאמר "כהן הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו", אך בתורת כהנים מתחיל ב"כהן שחשך מאור עיניו" ואחר כך ממשיך "הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו".
ויש לומר הביאור בזה הוא שלהמשנה (לפי התיו"ט, שאומר שכהה עין אחת אינו פסול שהרי רק אם נסמא ממש בעין אחת פסול) שני הפסולים - "הסומא באחת מעיניו" "או שכהה מאור (שתי) עיניו" הם שני דינים שונים - דהפסול של "הסומא באחת מעיניו" נלמד מ"מראה עיני הכהן" לשון רבים, ו"כהה מאור עיניו" ילפינן מיתור תיבת "לכל". ואילו לתורת כהנים יש כאן רק דין אחד - "כהן שחשך מאור עיניו" – ואחר כך מביא ב' פרטים בזה - "סומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו".
והביאור בזה: לפי התורת כהנים הפסול דכהן שחשך מאור עיניו הוא מפני שחסר בהגברא - בכהן שרואה את הנגע. (שעל פי זה הכהן פסול לא רק מראיית הנגע אלא גם מלטמא ולטהר, כי ישנו חיסרון בגברא). ולפי המשנה הפסול הוא מפני שחסר במעשה ראיית הנגע (שלכן בסיום המשנה הובאה הדין ש"בית האפל אין פותחין בו חלונות", שגם דין זה קשור עם מעשה הראיה - ללא אור מבחוץ).
והנה, "פרט לבית הסתרים" הוא דין במעשה ראיית הנגע, ואם כן לפי המשנה שגם "חשך מאור עיניו" הוא דין במעשה הראיה, אם כן שניהם דין אחד ולכן מביאה המשנה ב' דינים אלו כסתם משנה - כי שניהם דין אחד ולא ב' דיעות. משא"כ התורת כהנים מביא ב' דינים אלו בתור ב' שיטות, מפני שלפי התו"כ הם ענינים שונים, ד"מראה עיני הכהן" הוא דין בראית הכהן, ו"חשך מאור עיניו" הוא דין בהגברא.
בפנימיות הענינים: "כהן שחשך מאור עיניו" - שאור הראיה שלו הוא בתוקף כל כך עד שאינו יכול להתצמצם בראיה גשמית ("סגי נהור") - אינו יכול לראות את הנגע, כי נגע ענינה שפנימיות האדם היא כדבעי והנגע הוא רק בחיצוניות שלו. ולכן כהן שחשך מאור עיניו אינו רואה הנגע כי אינו יכול לראות את החיצוניות אלא את הפנימיות.