דוקא ב"כי יגח שור גו'" צריך לפרש ש"דיבר הכתוב בהווה", מפני ש"שור" קשור עם הדין – "סקול יסקל השור" - ולכן קס"ד ש"שור" הוא בדוקא. ובפסוק "בשר בשדה טרפה" מביא רש"י ראיות ש"דיבר הכתוב בהווה" מפני ש"בשדה" היא תיבה יתירה (משא"כ "שור", שהרי צריך לכתוב דוגמא).
קס"ד שהאיסור ד"לא תבשל" הוא איסור אכילה, ורק שנאמר לשון בישול כי זהו התחלת הפעולה. ולכן נאמר פעם ב', שזה מכריח שאסור גם בהנאה, ופעם הג' מכריח שגם בישול אסור (שלא יבוא לאכילה והנאה). וקשור להפירוש "אף עגל וכבש במשמע", שבשניהם מודגש שהאיסור אינו גזה"כ.
שקו"ט בדברי הראשונים דרבו חיים במזונות אשתו מן התורה אף (שהחיוב על הבעל מדרבנן) וסברת המהרש"ל בחכמת שלמה / הכרח השתדלות ברפואות ע"י רופא / מכתב לאסיפת רופאים דתיים - כו"כ דברים לחיזוק היהדות ע"י חכמת הרפואה / שקו"ט במ"ש היש"ש (ב"ק צא, ב) שאסור לחבול ולבייש עצמו לצורך ממון ופסק אדה"ז בנדון / ביאור בדברי הגמ' (סנהדרין ב, א) דילפינן מיתת השור ממיתת בעלים / מכתבים למלוה-מלכה השנתית דחברת "גמ"ח - שומרי שבת": מעלת גמ"ח; אופנים ומעלות בגמ"ח; גמ"ח ברוחניות; הקשר ל"שומרי שבת"; הוספה במספר ההלוואות; הוראה לשנה הששית לשמיטה; גמ"ח - מדת הקב"ה; הוראה מהמשך באתי לגני ע"ד בזבוז האוצרות; "צדקה תרומם גוי"; "באחד באדר משמיעים על הקשלים ועל הכלאים"; "סנהדרין אצל המקדש" - גם עניני "בין אדם לחבירו" צ"ל מיוסדים על קדושה/ סיפור הצ"צ שזכה לראות את אדה"ז בחזיון אחרי נתינת גמ"ח; הקשר דגמ"J ל"הקהל"; ע"י גמ"ח למטה פועלים גמ"ח למעלה (ע"פ ד"ה ויקחו לי תרומה תרכ"ח); ביאור מעלת גמ"ח על צדקה; חיזוק בשנת העשרים מההילולא דאדמו"ר מהוריי"צ, גמ"ח בסבר פנים יפות/ עניי עירך קודמין - גמ"ח לביסוס שכונות שדרים בהם בנ"י / ירידת הנשמה בגוף - מלוה ופקדון; ישוב סתירה אי חלק המלוה גדול או חלק הפקדון / איסור הגירה משכונות יהודיות / נוסף על האיסור - סכנה עבור המהגרים במקומם החדש.
העבד אינו נרצע מיד כשגנב, כי היה אנוס מצד דחקו, וע"ז שרוצה להישאר לאחר שש שנים א"א להעניש אותו, שהרי "אהבתי גו'" הו"ע טבעי. אלא נרצע כי זה שרוצה לישאר מראה שגניבה אינו ענין חמור אצלו.
"ר' ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג'" - קאי רק על הפסוקים שהם בגדר דרשות וחובה, אך סיפור דברים - ע"ד "אם תיטיב" - אינם נכללים ב"כל אם ואם שבתורה". וכשנאמר "אם" לפני שנתפרש החיוב, כמו "אם כסף תלוה", צריך ר"י לפרש שזהו חובה.
הציווי הראשון לאחר מתן תורה הוא "ואלה המשפטים", מפני שהחידוש דמ"ת הוא חיבור העליון והתחתון ע"י ההשגה - "זה אלי". ולאחר השגה באים לאמונה - "אלוקי אבי", דלאחר היחוד שע"י השגה אין השכל מתבטל מענינים שלמעלה מהשגה. ולכן גם "נעשה ונשמע" נכלל במשפטים.
הקס"ד ש"עבד עברי" הוא עבדו של עברי הוא מפני שלבני ישראל הי' רכוש גדול, ואם כן קשה לומר שעברי מכר את עצמו לעבד. רש"י מביא "כי תקנה" בדיבור המתחיל, מפני ש"תקנה" הוא לשון עתיד – (דמיד אחר מ"ת אין שייך עבד עברי). וזהו המצוה הראשונה לאחר מ"ת כי "אזן ששמעה על הר סיני כו'".
לכולי עלמא מצד הגנב צריך לשלם ה', ורק בשה הואיל ונתבזה מקילים עליו ומשלם רק ד'. והנגנב מצדו ראוי לקבל ד', ורק שבשור מוסיפים עוד פעם אחת הואיל ובטלו ממלאכה. ורבי יוחנן בן זכאי מדגיש איך שהוא מצד הגנב, ורבי מאיר מדגיש את צד הנגנב.
נזקקים לתובע תחילה, מפני שהמודה במקצת (שפטור כשמודה לפני התביעה) היה צריך לשלם לפני שנתבע. ורק כש"זילי נכסי'" נזקקים לנתבע תחילה. בפנימיות הענינים: התובע הוא היצה"ר, איש הישראלי הוא "מודה במקצת" ש"זילי נכסי" - שיש לו זמן מוגבל לקיים שליחותו, ואין לו זמן להתטען עם היצה"ר.
"ויבא משה בתוך הענן" לכאורה מובן מעצמו, שהרי לעיל כתיב "ויכס הענן את ההר", ומשה עלה להר. ולכן מפרש רש"י ש"בתוך הענן" שבפסוק זה אינו הענן שנזכר לעיל, ש"ענן זה כמין עשן". מיינה של תורה: "כמין עשן" – דתכלית מ"ת הוא בירור העולם - כליון וביטול החומר דנבראים.
"ורפא ירפא" יחד עם בטחון וכו' / בריאות הגוף קשורה עם בריאות הנשמה / הוספה בלימוד התורה - סגולה לרפואה / הרופאים רק שלוחים וצ"ל שמירת טה"מ וכו' / "רשות לרופא לרפאות" אבל לא להכביד על הלב / הבא לבית הרפואה צריך לנצל זה להפצת היהדות וכו' / בריאות ברוחניות משפיעה על בריאות הגוף / החולה אינו צריך להעסיק שכלו בעניני רפואה ורק לקיים הוראת הרופא / ברכה לבריאות; שיעורי חת"ת / שלילת ענין התעניות / שלילת שבירת הרוח ועצבות / קיום הוראות הרופא בדיוק / השתתפות בעבודת צא"ח תוסיף בבריאות הגוף / חינוך מוסדות - סגולה לבריאות / הבטחה שעשו במצב של חולי יש לקיימה / ברכה לבריאות; שיעורי חת"ת; אמירת ה' מזמורי תהלים על הסדר לטובת בריאות האם / סגולה לבריאות הרגליים - ידיעת שער היחוד והאונה בע"פ ונתינת צדקה / דחיית טפול תלוי' ברופא; זהירות לעשות טיפולים באופן המותן ע"פ שו"ע / בדיקת אשה שלא נכנסה להריון / קרני "רענטגען" / טפול קרני "רדיום" בקטנים / לימוד לענין גמ"ח משנת העיבור שהיא שלימה / גמ"ח וחודש אדר / גמ"ח בשנת העיבור שהיא סיום מחזור קטן ושתחלתה ביום ג' שהוכפל בו כי טוב (שקו"ט במקור לשון אגה"ק סוס"ט "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה") / מעלת גמ"ח / יסוד קרן גמ"ח בנחלת הר חב"ד לעולי רוסי' / מברק לשלוחים בארה"ק - תשל"ו.
רש"י מביא את הדוגמאות מ"זקן ואינו לפי כבודו", ומ"בהמתו של נכרי ומשאו של ישראל", שמזה רואים שישנם הרבה מקרים שבהם פטור מ"עזב תעזב". ולכן דוקא במצות פריקה שקשורה תמיד עם טרחא (דלא כהשבת אבידה שבפסוק הקודם שהשור - חי - נושא את עצמו) צריך להבהיר "וחדלת בתמיה".
ב"אשר הכינותי" צ"ל, דלכאורה לשון הכנה פירושו שעשו שינוי בדבר בשביל ההכנה, ואם כן קשה הרי בא"י באותו הזמן לא היה שינוי, ולכן מפרש רש"י ש"הכינותי" פה הוא רק הזמנה (דיבור) ולא מעשה. "ומדרשו" ש"מקומי ניכר כנגדו", שהיה שינוי במקום אך השינוי היה בבהמ"ק של מעלה שמכוון כנגד בהמ"ק של מטה.
הכרחו של רש"י לפרש שמשה כתב "מבראשית ועד מתן תורה" הוא מ"ואל משה אמר עלה אל האלוקים גו'", שרש"י מפרש שפרשה זו נאמרה לפני מ"ת, ואם כן דברי הברית קאי על כל מה שנאמר עד אז, והיו ב' סוגי כתיבה, מבראשית ועד מ"ת (שנכללו בתורה), ומצוות שנצטוו במרה.
מעלת לימוד התניא בלשון אידיש על גלי הרדיו / טעם שלא נאמר בריש הפרשה "וידבר ה' גו'" / מקור זה ש"שתא אלפי שני הוי עלמא" / מצות עונה לאחר חצות בדורנו / הכרח קיום מצות עונה / שלילת הפרישות / רשות לרופא לרפאות / שלילת חתיכת בשר החניכיים / ניתוח לב פתוח / רפואת מי שאינו יודע לצרף אותיות / שיטת רפואה מיוחדת / רופא צמחוני / בריאות הלב הגשמי קשורה עם רוחניות / עצות וסגולות למחלה בסיבוב הדם / כדאי להתקשר עם מומחה גדול / עצות למחנך שרופאים יעצוהו למעט בדיבור / עבודת החינוך - סגולה לרפואה / מחשבה טובה תביא טוב / עיכוב טפול רפואי / בטחון / הסרת מחשבות יאוש / סגולות למחלת עצבים / בטחון וכמה סגולות לבריאות / מכתבים לגמ"ח שומרי שבת: תשמ"א - הקהל והקשר לגמ"ח; תשמ"ב - הקשר לפ' תשא וחודש אדר; תשמ"ג - כנ"ל / להנהלת גמ"ח במונטריאול / הכרח זהירות בבריאות הגוף / לעובדי מטבח בבית רפואה (ולא "בית חולים"), זהירות בשמירת הגוף, בפרט בדורנו / הערות לס' תוס' חכמי אנגלי' לסנהדרין / סדר העבודה - צעד אחר צעד. מעט מעט / עצות להעדר הסדר / מעלת סיפורי חסידים.
לדעת הבבלי (שבבל אין הערבות דבנ"י נרגש כ"כ) טעם חיוב הערב הוא מפני ש"כיון שעל פיו הוציא ממון מתחת ידו", ולכן לאחר מתן מעות אין הערב משתעבד בלא קנין. ולהירושלמי (שבא"י נעשו בנ"י ערבען זל"ז) השעבוד הוא בההיא הנאה שהאמינו לערב, ולכן גם לאחר מתן מעות אי"צ קנין.
"ואל משה אמר עלה אל ה' וגו'" נכתב בתורה לאחר מ"ת (אף שלרש"י היה זה לפני מ"ת), מפני שבמ"ת היו ב' ענינים: (א) ציווי על המצוות. ולאחר סיום ענין המצות שנאמרו בפרשת יתרו ומשפטים, חוזר לענין השני (ב): הברית עם הקב"ה.
י"ל שלהרמב"ם גם לפני שמביא הגר קרבן בזה"ז הוא ישראל גמור (גם לקדשים), דהקרבן הוא רק הסרת ה"אריה דרביע עליה", ובגלות (שאז העיקר הוא המעשה ולא העבודה דכוחות פנימיים) אין "אריה דרביע עליה". וי"ל שכשיבנה בהמ"ק יוכל לאכול קדשים גם לפני שמביא קרבן.
מעלת לימוד התניא על הראדיא; מכתב בקשר להשיחה.
מעלת נשי ובנות ישראל המשתקפת בג' הפרשיות יתרו משפטים תרומה.
טעם פנימי להתחלת הדינים לאחרי מתן תורה (פ' משפטים) במצות עבד עברי / שקו" באופן כתיבת חלק משם עיר שמשמע "קדושה" של כומר עובד עבודה זרה / מעלת גמ"ח ושייכותה לחודש אדר; שנה מעוברת ושלימה / מעלת גמ"ח ושייכותה לאדר לשון אדיר / כנ"ל.
לרבי יהודה ישנם רק ג' סוגי שומרים - ששוכר הוא בעצם כשומר חינם, ודוקא לרבי מאיר ישנם ד' סוגי שומרים, שהשוכר (שהחפץ הוא ברשותו לטובתו) הוא גדר שונה מנושא שכר (שהחפץ הוא ברשות השומר לטובת המפקיד). ביאור ד' שומרים בעבודה.
עבד שקיבל ז' מצוות מותר לעשות מלאכה לעצמו "כישראל בחול", דפירוש "כישראל בחול" הוא שדיני שבת שייכים אליו, ורק שבפועל אינו אסור. להרשב"א (ולהרמב"ם לפי המ"מ) עבד שקיבל ז' מצות (מפני שהקב"ה ציוויה אותם למשה, וא"כ שייך לדיני ישראל, ולכן) אסור לעשות מלאכה גם לעצמו.
העדאת השור מתבטלת בשינוי הרשות ע"י מכירה, מפני שטבע השור משתנה. וכשהשינוי הוא מצד שחוזר מרשות השומר לרשות הבעלים, ההעדאה מתבטלת מפני שהעדאה לא היה בפני הבעלים.
בפרשתנו - שבה מבואר שהג' רגלים שייכים למצב התבואה - מבאר רש"י את הקשר דתבואה לחודש האביב - "שהתבואה מתמלאת בו באבי'". ולבאר מדוע מקדים חודש האביב, אף שלכאורה קציר ואסיף הוא העיקר, אומר "אביב לשון אב בכור וראשון כו'".
"שתי אגנות, אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים", כי לרש"י הברית היה ע"י זריקת שתי סוגי הדם - דם העולה ששייכת להקב"ה, ודם השלמים שיש בהם חלק לבעלים, דע"י הזריקה על בנ"י נתאחדו ב' חלקי הדם, וזהו"ע הברית. ולכן מפרש ש"מכאן כו' נכנסו אבותינו בברית".
התעוררות ע"ד ביסוס החוקים האזרחיים בארץ ישראל בעניני חושן משפט על דיני התורה / ההכרח להתדיין בדין תורה אצל המרא דאתרא / איך שייך התראה על עונש גיהנום / מכתבים לקראת המלוה-מלכה דחברת גמילות חסדים שומרי שבת: תשמ"ז-תשנ"ב / עצה מהי הדרך הטובה ביותר להשתמש בממון: קרן גמילות חסדים / בעיני "היתר עיסקא" / האם כדאי להשיג הלואה ולהשקיע בנכסי דלא ניידי.