בסיום פרשתנו (כג, כ) איתא "ואל משה אמר עלה אל ה' וגו'", ורש"י מפרש שפרשה זו נאמרה קודם מתן תורה. וצריך להבין, אף שמתוכן הענין משמע שפרשה זו נאמרה לפני מתן תורה (מפני שבה מבואר איך שבני ישראל קיבלו את הברית ואמרו נעשה ונשמע), מכל מקום צריך להבין מדוע לא נאמרה פרשה זו במקומה לפני מתן תורה (שלכן פירשו פשטנים אחרים שפרשה זו נאמרה לאחר מתן תורה)?

והביאור: במתן תורה היו ב' ענינים (א) המצוות שנצטוו עליהם (ב) והברית עם הקב"ה. וזהו הביאור בסדר הפרשיות: דבפרשת יתרו ורוב פרשת משפטים מדובר על המצוות שנצטוו במתן תורה. ורק לאחר סיום ענין המצוות חוזר הכתוב ללפני מתן תורה כדי לבאר שהיה ענין שני בההכנה למתן תורה - הברית עם הקב"ה - שהתחילה ב"ואל משה אמר עלה אל ה'". 

ובפנימיות הענינים: הענין הראשון דמתן תורה הוא "העליונים ירדו לתחתונים", אך מפני שזה בא מלמעלה לכן אין לזה קיום, שלכן "במשוך היובל המה יעלו בהר" כי הקדושה נסתלקה. אך הענין השני הוא "התחתונים יעלו לעליונים" - "ואל משה אמר עלה אל ה'" - שאז נקבעה הקדושה בבני ישראל בפנימיות - ברית. וזהו טעם סמיכות הציווי דעשיית המשכן לסיום פרשת משפטים (אף שלרש"י הציווי היה לאחר מעשה העגל), כי תוכן המשכן הוא השראת השכינה בתחתונים על ידי מעשה האדם.