ברש"י (כג, כט): "לא תבשל גדי: אף עגל וכבש בכלל גדי שאין גדי אלא לשון ולד רך ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתוב גדי והוצרך לפרש אחריו עזים כגון אנכי אשלח גדי עזים את גדי העזים שני גדיי עזים ללמדך שכל מקום שנאמר גדי סתם אף עגל וכבש במשמע, ובג' מקומות נכתב בתורה אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול".

צריך להבין מדוע הובאו ב' הענינים שבפירוש זה ("אף עגל וכבש בכלל גדי", ו"בג' מקומות כו'") בד"ה אחד? ומדוע מפרש "בג' מקומות כו'" בפרשתנו, הרי הקושיא אינה מתעוררת עד שלמדים פסוק זה בפעם השניה? ומדוע אומר רש"י "אחד לאיסור בישול" לבסוף, הרי בפשטות "לא תבשל" פירושו בישול?

והביאור: הבן חמש למקרא מעולם לא שמע שישנו דבר שאסור בבישול, ואם כן לולא ההכרח לפרש שבישול אסור היה מפרש שהאיסור הוא רק אכילה, ורק שנאמר בלשון בישול כי זהו התחלת הפעולה (על דרך שהמלמד אומר לו שלא ללכת לעשות דבר בלתי רצוי אף שכוונת המלמד הוא שלא יעשה את הדבר), וזה שנאמר פעם שניה מכריח לומר שגם הנאה אסור, ופעם שלישית מכריח לומר שגם בישול אסור כדי שלא יבואו לאכול ולהנות.

וזהו הקשר להתחלת פירוש רש"י, כי על פי הנ"ל יוצא שרש"י מפרש גם כן את טעם האיסור ד"לא תבשל", וזה בא בהמשך לפירושו ש"אף עגל וכבש במשמע", דהפירוש אינו רק גדי כי אין טעם לאסור רק גדי, ואם כן ב' הפירושים מבארים שהאיסור אינו גזירת הכתוב שאינו מובן בשכל כלל.

מיינה של תורה: מכאן רואים גודל הענין דזהירות בשלילת אכזריות וצער מבעלי חיים, שזהו המקום היחידי בתורה שישנה איסור בישול, ואם כן כל שכן שצריך להימנע מגרימת צער לאדם.