הדין שהעדאת שור המועד מתבטלת כשהרשות משתנית, אפשר לבאר בב' אופנים: (א) ישנו גזירת הכתוב שההעדאה צריכה להיות בפני הבעלים, וכשהרשות משתנית בטלה העדאה, כי הבעלים החדשים לא הועדו, וממילא חוזר השור לתמותו. (ב) טבע השור משתנה על ידי שינוי הרשות, כי מן הסתם כשהרשות משתנה משתנית גם כן ההנהגה עם השור, ועל דרך שמועד לשבת אינו מועד לימות החול, מפני שההתנהגות עם השור בשבת היא אחרת מבימות החול.

והנה ברמב"ם מצינו שינוי לשון בב' מקרים בהלכה הנ"ל, שבדין שור שנמכר או שניתן במתנה, כותב ש"חוזר לתמותו הואיל ונשתנית רשותו בטלה דינו". דהרמב"ם סובר שכשנמכר או ניתן במתנה, שזהו שינוי רשות לגמרי, משתנית טבע השור – כאופן הב' הנ"ל.

אך בדין שור שנעשה מועד בבית השומר ואח"כ חזר לבית בעליו, סובר הרמב"ם שחוזר לתמותו, מפני שהבעלים לא הועדו - טעם הא' הנ"ל (דהרי רשות השואל אינו רשות חדשה לגמרי שמן הסתם מתנהג עם השור באותו אופן דבעל הבית, שהרי צריך להחזירו, והטעם שחוזר לתמותו הוא מפני שהבעלים לא הועדו).

ובפנימיות הענינים יש לומר, שאפשר לשנות טבע השור – הנפש הבהמית – על ידי שינוי הרשות, שכשמכניסו בכל מהותו לעולם חדש של קדושה אזי בדרך ממילא בטלה השליטה של נפש הבהמית על האדם, וחוזר לתמותו.