הבייסותים טענו שעצרת צריך להיות אחר השבת, דחשבו שעיקר המעלה הוא דבר הבא מלמעלה, וזהו גם הטעם שלא קיבלו את התורה שבע"פ. אך באמת תכלית הטוב הוא בזה שהתורה מתלבשת בתחתון, ולכן מצד "יוכיחן משה שאוהבן"היו במדבר מ' שנה והגיעו לדביקות בה' בכחם הם.
במשנה תורה הממוצע דמשה הוא "בדרך התלבשות" שהתורה מתלבשת בהשגה דמשה. הנה זה שמשנה תורה הוא חזרה על כל התורה כולה פעולת שיהיה הבנה והשגה גם בשאר חלקי התורה.
טענת בנ"י למשה היה שהוא מגביל ונותן קצבה לברכתם, והרי ברכת הקב"ה היה שלא יהיה מספר מוגבל. ועל זה ענה משה "זו משלי", זאת אומרת שמפני שמשה הוא מוגבל לכן ברכתו – זאת אומרת האופן שהוא משיג את ברכת ה' – הוא בקצבה.
תכלית הכוונה הוא שיהיה חיבור גבול ובלי גבול, שבהעבודה דתורה ומצוות יומשך בחינת בלי גבול, שעל ידי זה מתגלה כח העצמות שלמעלה מגבול ובלי גבול. ולכן גם כשישנו ברכתו של הקב"ה הבלי גבול צריך להיות ברכת משה שיש לה קצבה.
המקור להמצוה היא הפסוק "ושננתם לבניך", שגם כשגדול לומד תורה בהבנה והשגה, צריך לידע שהוא קטן לגבי חכמתו יתברך, ועליו להיות בביטול. וזהו הביאור ב"הלומד תורה ילד כו'".
ג' אופנים בביאור דין הקדמת תפילין של יד: (א) זהו דין בתפילין של ראש, "כל זמן שבין עיניך יהיו שתים". (ב) זהו דין בגברא, שעליו לשים של יד לפני של ראש. (ג) זהו דין במצוות תפילין.
"(שמשליכין אותן) תחת עקביהם" פירושו שמסכים שצריך לעשות אותם, אך רק לאחר (וללא אותה הזהירות ד) המצוות החמורות.
קשה איך נאמר שביאת הארץ הוא ע"י קיום "כל המצוה", הרי באותו הזמן יכלו לקיים רק חלק קטן מהמצוות? ועל זה מפרש רש"י "כפשוטו", שהכוונה היא לכל המין דהמצות שיכלו לקיים אז. מביא מהמדרש שהסיבה שנאמר בלשון יחיד ללמדנו "אם התחלת במצוה גמור אותה כו'".
במדבר לא התעסקו בבנין של אבנים, ולכן שואל אדמו"ר מהר"ש מדוע היה צריך לציווי מיוחד "פסל לך", ש"פסלתן יהא שלך", הרי אין בפסולת אבנים חשיבות כלל (ואין בהם משום גזל)? ועל זה עונה שהיו של סנפריון ואם כן ישנה חשיבות גם בפסולת.
בפרשתנו נאמר "ונתתי מטר ארצכם", שהמטר הוא של הארץ ולכן הברכה אינה למעלה מהטבע. ועל זה מפרש רש"י שטעם החילוק הוא מפני שפה "עשיתם" רק "מה שעליכם". משא"כ בפרשת בחוקתי ששם פירש רש"י ש"בחוקותי תלכו" הוא ענין "עמלים בתורה" - יותר מכפי החיוב.
אחדות הפשוטה מתבטא דוקא בריבוי קוין, ומפני שהקללה מגלה את אחדות הפשוטה הרי זה הוכחה ששרשה למעלה יותר מברכה גלויה. ועל פי זה מובן ש"קללה" הוא ענין "וחילופא", כי בעצם הרי זה למעלה יותר מברכה אלא שזה "חילופא" בנוגע לאופן הגילוי.
הרמב"ם סובר שמעלת המקום הוא מצד הבחירה (ולכן קרא להלכות אלו "הלכות בית הבחירה"). ורק שבהלכה ב' מוסיף בתור ענין בפני עצמו על דבר המאורעות שקרו שם.
בפסוק "כי יסיתך" לא נאמר אמך ואחותך מפני שדיבר הכתוב בהווה, וכשמדובר באדם בעל משפחה אין רגיל שיש לאחותו ואמו השפעה עליו בעניני אמונה ודעות. וגם הקורבה מתמעטת.
אף שהעבודה באלול הוא "אני לדודי" – אתערותא דלתתא מכל מקום גם האתערותא דלתתא בא על ידי נתינת כח מלמעלה. וזהו שהשיחה בנוגע לחודש אלול בליובאוויטש נאמרה בחודש ניסן שענינה המשכה מלמעלה. וזהו "קלאר זונשיינינדיקער טאג", שהוא ענין הגילוי דשמש הוי' – אתעדל"ע.
המלך נקרא לב, כי כל ענינו הוא בשביל העם. אך נקרא גם כן ראש מצד ההנהגה רוחנית - הוראת התורה - מפני שענין השכל צריך להיות בהבדלה מהגוף, שאינו מתפעל ומשוחד מהגוף.
גם עתה ישנם במצרים מיעוט מבני המצריים הקדמוניים, אך הם קבועים ולכן אינם בטלים ברוב, ולכן אסור לדור במצרים גם בזמן הזה. ורק כשאחד פורש מהם להתגייר אזי כל דפריש מרובא פריש.
בנוגע לבני אדם ישנה מעלה בנבואה, דתורה היא למעלה מגדר הנבראים משא"כ נבואה ענינה היא גילוי אלוקות לנבראים. והנה, ע"י שנבואת משה נתאמתה במתן תורה ישנה בה ב' המעלות, שיש בה התוקף דתורה, ופועלת על הנבראים כנבואה.
פסק הרמב"ם ש"מתן שכרן של מצות כו' היא חיי העולם הבא" קאי על המצות שבין אדם למקום, ואין זה סתירה להסתם משנה ש"אדם אוכל פירותיהם בעוה"ז" שקאי על המצוות שבין אדם לחבירו. אך היעודים שבתורה הוא נתינת אפשרות לקיום המצות, והם שוים בכל המצות.
הציווי לעשות מעקה – סייגים וגדרים – הוא "כי תבנה בית חדש" – בהתחלת חיי הנישואין כשמתחיל סדר עבודה חדש.
החקירה האם בקידושין העילה היא הכסף או הקידושין. ובעבודה: האם התחלת העבודה היא באהבת ה' – כסף, או ב"סור מרע" – קידושין "דאסר לה אכולא עלמא כהקדש.
"ושמרת גו'" ברכה ולא ציווי. "תשנה" מכריח שמדובר בביכורים ולא בביעור מעשרות שהוא לאחר ג' שנים. בביכורים מודגש מדה כנגד מדה, ולכן בשכר "וענית ואמרת" "בת קול מברכתו" .
פירוש "אתם ניצבים": (א) "לעברך בברית", שמטרת "ויקרא משה גו'" בפרשה הקודמת הוא לעברך בברית. (ב) זהו בהמשך להקללות "הרי אתם קיימים לפניו" - ועפי"ז מובן הלשון "נצבים". (ג) "לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס כו'" – שלכן "אתם ניצבים" הוא בפרשה חדשה.
לפי רש"י החידוש שהברית הוא "אף עם דורות העתידים לבוא" הוא שהברית הוא באופן שוה לאלה "אשר ישנו פה גו' ואשר איננו פה", ולא רק שהם "כרעה" של הדור ההוא.
ר"ה ופרשת נצבים קאי על האחדות שמצד שורש נשמות ישראל, ויוה"כ ופרשת וילך קאי על המשכת האחדות למטה – כפי שבנ"י הם במקומם.
הקב"ה אמר ליהושע "טול מקל והך על קדקדן", כי "דבר אחד לדור" – שהנהגת יהושע צריך להיות בשינוי ממשה, שבאם לאו ישנם ב' דברים בדור יהושע - משה ויהושע. שמצד הביטול שלמעלה מטו"ד אי"צ לאלה שקנו חכמה, ואדרבא פועלים בהם ביטול.
"ויתנה אל הכוהנים בני לוי" פירושו שנתן את התורה לכהנים עבור כל שבט לוי. שהכהנים הם בחי' אתהפכא והלויים הם בחי' אתכפיא, אך בנדו"ד פעלו הכהנים את עבודת הלויים - שנתינת התורה לכהנים הי' עבור בחי' סור מרע.
סוכה הוא גילוי העצם דר"ה ויוה"כ - שבו שווים כל ישראל, ולכן סוכה שאולה היא "שלו ממש".
האחדות שבלולב - התאחדות פרטים - בא לאחר האחדות דסוכה - האחדות שלמעלה מהתחלקות, ועי"ז מתגלה שהתאחדות פרטים שרשו מאחדות הפשוטה. הקשר לבהמ"ק ול"שמו של משיח".
מצד הקלקול באבר ע"י החטא צריך לצום רק פעם אחת על כל עבירה, אך הקלקול שנעשה בשאר האברים הכלולים באבר זה מתרבה בכל פעם שחוטא, ולכן צריך לצום כפי הפעמים שחטא. ומודגש בז"ל.
חטא בסור מרע (אות ה' תתאה) נוגע לכל שאר האותיות. ד' בחינות בתשובה: תשובה תתאה, בעל תשובה תתאה, תשובה עילאה, ובעל תשובה עילאה. אאמו"ר אינו מבאר הרמז לבעל תשובה עילאה – אות יו"ד – כי היו"ד נרגש בכל האותיות.
ג' הפסוקים שמבארים שהמלאכים הם משם אלוקים הם כנגד ג' המדרגות שבמלאכים, ובמלאכים דעשיה נאמר אלוקים רק פעם אחת כנגד אותיות המעשה, כי אותיות הדיבור והמחשבה הם בהעלם. וזה מדגיש את מעלת הנשמות שגם כמו שבאים בגוף חיותם הוא משם הוי'.
יו"ד וקוצו של יו"ד הם למעלה מציור האותיות שלכן אין החטאים פוגמים בהם, אך מ"מ גם קוצו של יו"ד שייך לשאר האותיות ולכן ממנו נמשך התיקון לשאר האותיות.
הוראות והצעות ע"ד עריכת פירוש חדש על התנ"ך.
הרמז בשם "מנחם אב" / נטילת ידים במוצאי ת"ב.
הערות בשער היחוד והאמונה; ידיעת השלילה / הקשר דסיום הש"ס (עין יעקב) והתחלתו - אחדות ושלום / מעלת הנחת תפילין / טעם מנהגנו שאין הקטן מברך כשמתחיל להניח תפילין / מעלת תפילין דר"ת / סגולות לרפואה - בדיקת תפילין וכו' / בדיקת מזוזות / מעלת מלאכת סופר סת"ם / מעלת נדבה שאיפשרה הדפסת ספר שיחות אדמו"ר מהוריי"צ.
מכתב כללי דתשל"ט - הוספה בתורה.
הבטחון בה' יבטל הנסיונות / התבוננות במצב האדם מביאה למסקנא שיש בעה"ב לבירה זו וצ"ל בטחון בו וכו' / מדת הבטחון; צדקה - סגולה לפרנסה / "מלח ממון - חסר" / גדול המעשה מן העושה / אופן התמיכה בארה"ק / צדקה דאנשי צבא / צדקה - השפעה על הזולת / הידור במצוות - הרחבת צינורי הפרנסה / ביאור במארז"ל "אין טוענין למסית" - אף שזהו לפני גמר הדין.
מכתב תשל"ו - זירוז בכל עניני אלול / "אורי", "ישעי'", "מעוז חיי" - ג' פרטים, והקשר לישיבת אחי תמימים / ד' הר"ת דאלול / מעלות חודש אלול / תשכ"ז - הזמנה לתושבי כפר חב"ד / בית הכנסת בנחלת הר חב"ד - והקשר לחודש אלול / מעלות חודש אלול / הכנסת ס"ת במאנטרעאל בר"ח אלול / הקשר דחודש אלול למעלת צדקת כולל חב"ד / ברכה לפרנסה וימי סגולה דחודש אלול / העבודה בחודש אלול בישיבה לאחרי ימי החופש.
רמזים בעבודת האדם בפ' שופטים / הוראות לרב צבאי בעבודתו עם חיילים / הוראה מעבודת איש צבא על עבודת ה' / פעולות עם אנשי הצבא והוראות מיוחדות להם.
שקו"ט בביאור לשון רש"י (קידושין כב, א) ד"ה וחשקת / השתדלות יתירה בפרנסה - מקלקלת, משא"כ בתומ"צ / בדיני איסור פצוע דכא / בדין שליח לקבלה בגט / הקדמת שם הנוסף מחמת חולי בכתובה / שקו"ט בפסק הצ"צ (אה"ע סקנ"ג) בדין גט שוטה / בעניני נישואי אלמנה וגרושה / נישואי בת כהן לישראל / ב' אחים לב' אחיות / מתנות לכלה לפני הקדושין - לא טבעת / שלילת בזבוז ממון למסיבות "וואָרט" / שלא להאריך בזמן בין שידוכין לנישואין / ע"ד א' שאירע לה אבילות בשבוע לפני חתונת בתה / חתונה בחודש אלול / אין לבלבל הבן או הבת אלא כשיש הצעה פרטית; שלילת סברא לדחות זמן הנישואין מחמת דוחק כספי / עצה ועזרה למי שדחוק בפרנסה וקשה לו להשיא את בנו / חיפוש שידוך צ"ל במרץ / מעלת הזמן שלפני החתונה / הואה כללית מענין הנישואין ובפרט דלוי וכהן / שלום בית / הוראות לאשה שנתאלמנה ר"ל / הערות בס' הלכות גדולות בענין מצות נישואין, ובפירוש "משנה הלכות" / יחידות לקבוצת חתנים וכלות - טו"ב אדר תשמ"ב.
צדקת ארץ ישראל (כולל חב"ד) והקשר לפ' תבוא / רמז והוראה בכתוב "הגדתי היום גו'" / הכרח עבודת ה' בשמחה / שלילת עצבות ומ"ש, התבוננות בחסדי ה' / ביטול מצב רוח בלתי רצוי / שלילת עצבות / הכרח עבודה בשמחה ושמירת בריאות הגוף / העדר מענה אי"צ לגרום לעצבות / התבוננות בחסדי ה' / שלילת הדגשת חסרונות עצמו / יאוש בא של מדעת; חזרת ד"ה לכה דודי בחתונה.
שנת הששים ליסוד תומכי תמימים / שנת הק"ן להסתלקות אדה"ז / לבר-מצוה של יתומי המלחמות - תשכ"ט / ההכרח שהבעש"ט הי' גאון מופלג בנגלה / התמונה שמייחסים לבעש"ט / ניגון הד' בבות לאדה"ז.
הטעם שלא יליף הרמב"ם מצות תשובה ממ"ש "ושבת" / סדר הגאולה העתידה לשיטת הרמב"ם וכו'.
חודש המשובע / הערות בכמה מנהגי חב"ד בסליחות; נשיאת כפים בנעילה.
מברק - ער"ה תשמ"א / ברכות אחרי הפ"נ כללי: ער"ה תשט"ז, תשי"ז, תשל"ט, תש"מ, תשמ"א / הוראה לנשי ישראל מקריאת והפטרת ראש השנה - פרי' ורבי' / ביאור במ"ש בהמשך ר"ה תש"ג שבר"ה שח"ל בשבת ליכא החיוב דתק"ש (ולא רק שנדחה) / עשי"ת - זמן קירוב המאור אל הניצוץ, בפרט כשחל ר"ה בשבת / חנוכת הבית בסמיכות לר"ה / יום הולדת - ר"ה פרטי.
ביאור פנימי במ"ש "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" / ברכות לשנה טובה, גמר חתימ טובה.
ענין שנת הקהל ובעבודת האדם, והקשר לנשים / שהחיינו בסיום ס"ת.
ברכות: ערב יו"כ אחר מנחה - תשט"ז; להת' - תשט"ז; אחר מנחה - תשי"ז; אחר מנחה - תשי"א; להת' - תשי"ט; אחר מנחה - תשכ"ד; אחר מנחה - תשל"ט; להת' - תשל"ט; אחר מנחה - תש"מ; להת' - תש"מ; אחר מנחה - תשמ"א; להת' - תשמ"א / הערות בסדר עבודת יו"כ לפי נוסח אדה"ז / נשיאת כפים בנעילה / דין אבל בערב יו"כ.
מכתב כללי - בין יו"כ לסוכות תשמ"א: חושך הגלות אי"צ להפריע לשמחת יו"ט; מדת הבטחון בביאת המשיח; ע"י אמונה ובטחון - הקהל האמיתי / מברק לסוכות - תש"מ / ברכה לאנשי כפ"ח - ערב סוכות תשל"ט; לתורת אמת ירושלים וחברון - תשל"ט; ברכה לאנשי כפ"ח - תש"מ; ברכה לאורחים בסוכה - תשל"ט; תש"מ / שתילים אתרוגי קלברה בכפר חב"ד / זהירות מערלה באתרוגים / אופן בחירת אתרוגים כשרים באיטליא / ההפרש בין שתילים וגרעינים לענין אתרוג המורכב / השגחה על אתרוגים / מכתב לילדי ישראל - חוה"מ סוכות תשמ"א: התבוננות בענין "הקהל" אצל ילדי ישראל / בברכת החג "שמחתנו" ל' רבים / קשר דמקוה וסוכה.
המשכת השמחה על כל השנה / הליכה לבתי כנסיות של אחרים לשמח בהקפות / מברק להקפות שניות בארה"ק - תשל"ב; כנוס ב' חשון - תשל"ב; הקפות שניות - תשל"ג; תש"מ; תשמ"א.
מכתב מימי חודש אלול ה'תש"מ, נדפס בקשר לענין הבטחון - המדובר במכתב הכללי (לעיל ע' 564 ואילך):
מדרת הבטחון; לא להתפעל מקשיים בעבודת הפצת היהדות
מדרת הבטחון; לא להתפעל מקשיים בעבודת הפצת היהדות
סיום שנת העיבור וסיום מחזור קטן: עבודת התשובה בשלימות - ברגעא חדא משלים ומתקן כל העבר.
המשך (ממכתב ח"י אלול תשל"ח): איכות מכריעה כמות ומהפכתה.
לנשי ובנות ישראל: זהירות במצות מזוזה.
השנה הבאה שמיטה ותחלתה שבת: המשכת קדושה וברכה ועונג בכל ג' הקוין.
המשך (ממכתב ח"י אלול תשל"ט): שבת דימי בראשית - סיום ההכנה דהעבודה; שבת דשנים - סיום ושלימות העבודה; וכן בנפש האדם
שנת הקהל; חיזוק האמונה; חינוך.
המשך (ממכתב עש"ק ח"י אלול תש"מ): הקהל - פעולות בציבור ודקהל.
המשך (ממכתב עש"ק ח"י אלול תש"מ): הקהל - פעולות בציבור ודקהל.