בגמרא (פסחים ה.) נאמר שבשכר "ביום הראשון מקרא קודש" (שביתה ממלאכה), "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ד' מינים) זוכים לבנין בהמ"ק (מרום מראשון) ולשמו של משיח ("ראשון לציון הנה הנם"). 

וצריך להבין מדוע הזכיה דבהמ"ק קשור דוקא עם יום הראשון (ולא לסוכה במשך כל הז' ימים, וכפי שהמהרש"א מבאר שבהמ"ק הו"ע סוכה כמ"ש "ויהי בשלם סוכו"), ומדוע שמו של משיח קשור עם השמחה של הד' מינים (ביום הראשון) ולא לענין השמחה כשלעצמה ("ושמחת בחגיך")?

ויובן בהקדים, שבסוכה ישנו ענין מיוחד, שסכך הסוכה נעשה קדוש במשך הז' ימים (דלא כשאר תשמישי מצוה שאינם קדושים ורק שאסור לנהוג בהם מנהג בזיון). ועד"ז ישנו ענין מיוחד בד' מינים, והוא שבכל א' מהם ישנו ענין האחדות (עליו כפותים, ג' בקן אחד, גדלים באחוה, מאחד את כל שינויי האוירים דכל השנה), דענין האחדות מורה על הקדושה. 

אך ישנם חילוקים בין הסוכה והלולב, שהקדושה חלה על הסוכה ע"י קיום המצוה, והאחדות שע"י הסוכה הוא למעלה מהתחלקות. משא"כ בלולב שמוכשר לקדושה גם לפני קיום המצוה, והאחדות שבו הוא שהפרטים מתאחדים. וחילוקים אלו תלויים זה בזה, דהלולב מורה שגדר העולם מצ"ע הוא כלי לקדושה, וע"כ האחדות שבו הוא אחדות הפרטים – דפרטים שונים הוא גדר העולם. משא"כ סוכה הו"ע הגילוי דקדושה שלמעלה מהעולם שנמשך ע"י קיום המצוה, וע"כ הוא למעלה מהתחלקות כי כנ"ל זהו אור שלמעלה מהעולם. 

אך ישנה מעלה בהתאחדות הפרטים, כי התאחדות פרטים הוא מאחדות הפשוטה, ששם ריבוי אינו בסתירה לאחדות ואדרבא הריבוי הוא ביטוי לאחדות הפשוטה. וע"י שהתאחדות הפרטים בא לאחרי האחדות שלמעלה מהתחלקות מתגלה שהתאחדות הפרטים הוא מאחדות הפשוטה כנ"ל. וזהו הטעם שלקיחת הד' מינים צריך להיות בסוכה.

והנה, הקדושה דהיו"ט בא מהגילוים דהיו"ט. וזה שענני הכבוד – בחי' מקיף – יכולים לפעול קדושה בעולם ה"ז מפני שהמקיף הוא למעלה מהגבלה ויכול לפעול גם בפנימי. וזהו שע"י קדושת היו"ט זוכים לבהמ"ק, דענינו הוא המשכת הקדושה שלמעלה מהעולם בעולם.

וע"י השמחה דהלולב זוכים לשמו של משיח, דשמו של משיח, מנחם, הו"ע "אודך ה' כי אנפת בי", שרואים איך שיסורי הגלות עצמם הם תכלית הטוב, ע"ד שבד' מינים עצמם ישנו ענין האחדות והקדושה.