על הפסוק "והיה עקב תשמעון" איתא במדרש: "מצות קלות כו' שמשליכין אותן תחת עקביהם". וממשיך במדרש שזהו מה שאמר דוד "לא אירע בימי רע עון עקבי" - שאינו מתיירא מן המצוות החמורות אלא מן המצוות הקלות.

והביאור בזה: אין הכוונה שהאדם אינו מקיים את המצוה – (דאם כן ההדגשה היתה צריכה להיות "שמשליכין אותן", ו"ותחת עקביהם" אינו נוגע), אלא שמסכים שצריך לעשות אותם אך לאחר (וללא אותה הזהירות ד) המצוות החמורות. שטוען שישנה סדר על פי תורה, שמקודם צריך לקיים את כל החיובים ורק אחר כך יכול לחשוב על עניני הידורים, מדת חסידות, חת"ת וכו'. וזהו עצת היצר, דסדר קבלת וקיום התורה הוא "נעשה" ואחר כך "נשמע" - למעלה מהגבלות וסדרים שעל פי שכל.

ועל ידי זה זוכים ש"ושמר הוי' אלוקיך לך את הברית וגו'", באופן שלמעלה ממדידה והגבלה.