על הפסוק (א, יא) "ה' אלוקיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם" מפרש רש"י: "מהו שוב ויברך אתכם כאשר דיבר לכם, אלא אמרו לו משה אתה נותן קצבה לברכתנו, כבר הבטיח הקב"ה את אברהם אשר אם יוכל איש למנות וגו', אמר להם זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דיבר לכם". 

והנה מקורו של רש"י הוא מספרי ומדרש, בשינויים. (ומהם: שהמדרש אומר "יברך אתכם כחול ימים וכצמחי האדמה כדגי הים וכו'").

וצריך להבין מהו ההוספה בברכתו של משה לאחר ברכת הקב"ה "לא יוכל איש למנות"?

ויש לומר שלרש"י (משא"כ לפי הספרי) טענת בני ישראל אל משה לא היה שהוא נותן להם ברכה קטנה, שהרי אלף פעמים ממה שהיו אז הוא מספר עצום - שני ביליון. אלא טענתם היה שהוא מגביל ונותן קצבה דלא כברכת ה' "אשר אם יוכל איש לספור וגו'", זאת אומרת שברכת הקב"ה היה שלא יהיה מספר מוגבל. ועל זה ענה משה "זו משלי", זאת אומרת שמפני שמשה הוא מוגבל לכן ברכתו – זאת אומרת האופן שהוא משיג את ברכת ה' – הוא בקצבה, "אבל הוא יברך אתכם כאשר דיבר לכם".      

מיינה של תורה: מובא בכתבי האריז"ל שמשה בגמטריא א-ל שד-י, וכשהאותיות הם מלאים אזי עם הכולל הם עולים למספר אלף. והוא האלף של בינה, אך ה' יברך אותם מבחי' החכמה. 

והנה לפי המדרש ישראל רצו בברכתו של ה' זאת אומרת שביקשו ריבוי. משא"כ לרש"י השאלה היתה רק האם תורגש הקצבה – ברכת משה - בחי' בינה, שבבינה הכלים – הקצבה – מורגשים. או שהקצבה לא תורגש – מםני שהיא ברכת הקב"ה - בחי' החכמה שאיהו וגרמוהי חד, שהכלים אינם מורגשים.