ברש"י (לא, ז): "כי אתה תבוא את העם הזה: ארי את תיעול עם עמא הדין. משה אמר לו ליהושע, זקנים שבדור יהיו עמך הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם, תביא על כרחם הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן. דבר אחד לדור, ולא שני דברים לדור".

הביאור בזה: רש"י מעתיק בד"ה "כי אתה תבוא גו'", ש"אתה תבוא" הוא הטעם ל"חזק ואמץ". ולכאורה "תבוא" פירושו שהוא בא עם כולם (ולא בתור מנהיג) וא"כ איך זהו נתינת טעם? ולכן מפרש רש"י שכונת משה היתה ש"זקנים שבדור יהיו עמך" וא"כ זהו הטעם ל"חזק ואמץ".

אך צריך להבין מהו הכרחו של רש"י לפרש "הכל לפי דעתן ועצתן" (בשינוי מהגמרא "אתה והזקנים שבדור עימהם")? 

ועוד צריך להבין מהו ההכרח מצד "דבר אחד לדור" ש"טול מקל וכו'", הלא הזקנים עזרו למשה וזה לא הי' בסתירה ל"דבר אחד לדור"?

והביאור: בפסוק זה נאמר "העם הזה", דהעם אינו שם מעלה, ו"הזה" קאי על כל בנ"י גם הזקנים. ולכן מפרש רש"י שישנם ב' פרטים, "הזה" – זקנים שבדור יהיו עמך, ו"העם" – שיהושע יהי' כמו העם, משום שהכל "לפי דעתן ועצתן" של הזקנים. וזה שמשה סמך את יהושע למנהיג הוא בענין המלחמות, "אשר יוציאם וגו'", אך לא במשא העם בענינהם הפרטיים. 

וכדי שהבן חמש למקרא לא יחשוב שיהושע הי' המנהיג בכל הענינים אך כל מה שעשה הי' ע"פ הזקנים, מפרש רש"י שכל הנ"ל הי' רק דברי משה אך ה' אמר "כי אתה תביא טול מקל וכו'". 

ועפי"ז יוצא שהנהגת יהושע הי' שונה ממשה, דלמשה הי' זקנים שעזרו במשא העם משא"כ ליהושע, וזהו כוונת רש"י "דבר א' לדור ולא שני דברים" (ואינו כותב ולא ע"א דברים), דהכוונה בזה הוא שהנהגת יהושע צריך להיות בשינוי ממשה, שבאם לאו ישנם ב' דברים בדור יהושע - משה ויהושע. 

מיינה של תורה: יהושע הוא "פני לבנה", ומבואר בדא"ח שלאחר הסתלקות משה, יהושע הוא בבחי' קטנות, אך מצד זה ישנה המעלה ד"נער ישראל ואוהבהו". וזהו שמצד משה "אתה תבוא" - שישנם זקנים שהם בחי' חכמה. אך הקב"ה אמר ליהושע "אתה תביא", שמצד הביטול שלמעלה מטו"ד אי"צ לאלה שקנו חכמה, ואדרבא פועלים בהם ביטול. 

וההוראה: ישנם הטוענים על ההתעסקות ביו"ד המבצעים ובהפצת המעיינות, שלא היתה הנהגה כזו בדורות הקודמים, וגם כ"ק מו"ח אדמו"ר לא הנהיג זאת בבואו לארה"ב, וא"כ מדוע ישנה הנהגה חדשה. 

וע"ז הוא ההוראה ש"דבר א' לדור ולא שני דברים", וצריך להתנהג ע"פ ה"דבר" דדור זה.