הקב"ה ייחד שמו על יצחק, מפני שביטל את "הלב חומד" כמו שביטל את ה"עין רואה" כדי שלא יראה "בעשנן של אלו". ר' יוסף נעשה סומא כי לא רצה להסתכל חוץ לד' אמותיו, ולכן כשהגיע לגיל שישים, וחייו היו למעלה מהטבע - שזהו ראי' שחיותו אינו בא ע"י התלבשות בנוגה - ידע ש"נפק ליה מכרת דשני", וזה חיזק אצלו את התחושה שינצל ג"כ מכרת דיומי.
חומרא של יעקב לקיים את כל התורה אינו דוחה את חיובו לקיים את הבטחתו לרחל, ולכן נשא ב' אחיות.
ביאור בפרש"י ר"פ - ע"י כו' ומשגמר חזר לענין הראשון"; "למה הזכיר יציאתו כו'" (ענין "פי שנים ברוחך", יצחק בחיי אברהם, אדמו"ר הצ"צ בחיי אדמו"ר האמצעי). (ס"א)
מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה ויחלום והנה סולם; ביאור המדרש "זה חלומו של נבוכדנצר"; "שטן ופנינה לש"ש נתכוונו"; ביאור ל' התניא (ס"פ י"ט) "כל הגוים כאין נגדו וגו'". (סי"ד)
מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה ויחלום והנה סולם; ביאור המדרש "זה חלומו של נבוכדנצר"; "שטן ופנינה לש"ש נתכוונו"; ביאור ל' התניא (ס"פ י"ט) "כל הגוים כאין נגדו וגו'". (סי"ד)
שבת קשור לבחי' היחידה שבה שווים כל ישראל (שכל ישראל שווים במנוחה), ולכן ע"י שמירת שבת זוכים ל"נחלה בלי מצרים". ולכן שמירת שבת נזכר בפירוש בנוגע ליעקב, כי בחינותו הוא קו האמצעי שעולה עד הכתר.
לימוד קשור עם מציאות האדם, ומצוות (וההלכה) הו"ע הביטול (וזהו שהעמים אומרים "ויורנו מדרכיו" - לימוד, ונלכה באורחותיו - מעשה). יעקב (בחי' בהמ"ק הג') כולל ב' המדות דחסד וגבורה, ולכן בית השלישי הוא נצחי.
"והיה הוי' לי לאלוקים" הוא העליה לנשמה שע"י תומ"צ, ו"האבן הזאת" קאי על הדירה בתחתונים שע"י בירור העולם. להרמב"ן העלי' דהנשמה ("והי' הוי' לי לאלוקים") היא חלק מהמטרה (התנאי), ולרש"י - עבד פשוט - הוא חלק מהנדר, כי התכלית היא רק דירה בתחתונים.
מעלת הצאן על בחי' בן הוא שגם במדרגות שלמעלה מהשתלשלות ישנה חביבות לצאן מצד מעלת הביטול. גם "עז כנמר" הוא תוצאה דהביטול, וזהו שיעקב מכר צאנו כדי לקנות שור וחמור.
"ויעקב הלך לדרכו" - לאחר שבחי' לובן העליון (יוה"כ) נמשך בפנימיות "וינשק לבניו ולבנותיו" (שמע"צ) - הוא הנתינת כח לברר את עשו - עבודת הבירורים.
ביאור פרש"י שהניח הקב"ה כל א"י תחת יעקב - בחלום.
ט"ו שיר המעלות - ט"ו שכנגד השנים שחיו האבות ביחד - נתנו ליעקב את הכח להתגבר על הגלות. וע"י "אשא עיני" - שרואה את התכלית והעלי' שבהנסיונות - אומר שירה - "שיר המעלות".
הקושי לרש"י הוא מדוע נאמר סימן על הארץ ("אשר אתה שוכב עליה") "ולא הארץ הזאת". וע"ז מפרש שרמז שתהא נוחה ליכבש - שהכיבוש יהי' קל וללא טירחא.
לדיעה הא' בזוהר מכשירי מצוה אינם נעשים חלק מהמצוה גופא, ולכן קיבל לבן רק מאה - משרשו של לבן. ולדיעה הב' מכשירי מצוה נעשים חלק מהמצוה, לכן קיבל אלף - מהשורש דיעקב.
סגולה באמירת הפסוק "והנה ה' נצב כו'" (מהי"ב פסוקים) / חיתון הבת הצעירה לפני הבכירה / חיתון בן צעיר לפני הבת הבכירה / כנ"ל לפני הבן המבוגר.
להרמב"ם ישנם ב' חיובים על הפועל (א) לעבוד בכח - מצד גדר המלאכה, (ב) חיוב לעבוד בכל כוחו - מצד התחייבות פרטית לבעה"ב. ולאדה"ז שניהם הם ענין אחד. וההוראה: מפני שדירה בתחתונים הוא "מלאכתו של בעה"ב" לכן צריך לעבוד בכל כוחו.
מלאכים של א"י באו ללוות את יעקב לחו"ל, כי מפני שבאו ללותו לארץ אין זה בגדר יציאה מהארץ. ע"י העבודה ד"מאך דא א"י" באים מלאכי א"י למקומו. "ויפגעו בו" - משמעה שלא במתכוון, מפני שקאי על תפילת ערבית שהיא רשות, שלמעלה מכוונת האדם.
הוראה מעבודת בעל הגאולה דיו"ד כסלו: הפצת המעיינות חוצה באופן דהרחבה; רמז בפ' השבוע.
"כל השומר את השבת כו' כפי כוחו" פירושו שמכניס את כל עצמותו בשבת, ועי"ז מתייחד עם השבת, ואז שכרו הוא מעין עוה"ב, ע"ד ששבת היא מעין עוה"ב.
זבולון - בחי' העבודה דדירה בתחתונים - פועל את קביעות דירת יעקב שענינו תורה. מפני שאף שה"דירה לו ית'" היא בתורה ובישראל, מ"מ העבודה דישראל הא באופן נצחי דוקא לאחר הירידה בעוה"ז.
יעקב הקדים את בניו (אף שבכלל הנהגה הרצויה היא להקדים את האמהות לבנים) מפני שבנוגע ליעקב הזכרים קודמים. משא"כ עשו הקדים את נשיו (לא כדי לכבדם, אלא) מפני שהיו נקבות. כדי לברר את בחי' עשו צריך לתוקף הלב שלמעלה מטו"ד - בחי' נקבה.
"עולים ויורדים בו" - עולים ואח"כ יורדים / שידוך הבת הצעירה לפני הבכירה / מ"ש בכ"מ ש"בלילה לאה עצמה היתה רחל"; הדיעות במספר האבנים ששם יעקב מראשותיו / "ויהי אור" בגימטריא רחל / פי' הכתובים "ותקרא שמו ראובן כי אמרה גו'", "ותאמר כי שמע גו'" / בפרש"י "בגד בגדת בי"; טעם שלא נאמר "ותהר" בזלפה מפני שבחורה היתה (ב"ר) / ישכר - יששכר.
במדרש מבואר שזכותו של יצחק הגינה גם אחר "ויצא יעקב", ורק שאינו דומה זכות צדיק אחד לזכות ב' צדיקים. ורש"י מדבר על פעולת הצדיק על אנשי העיר, ולכן כש"ויצא יעקב" מיד "פנה הודה כו'" לגמרי, מפני שיצחק היה כלוא בתוך ביתו ולא פעל על אנשי העיר.
מצד בקשת צרכיו שבתפילה – "כברייתו של עולם" – תפילת ערבית היא התפילה הראשונה ביום. אך מצד העבודה שבתפילה – "בקדשים הלילה הולך אחר היום" – תפילת שחרית היא הראשונה.
לרש"י פעולות המקלות היה ע"פ טבע, וחלום יעקב היה הוספה בדרך נס, ולכן מפרש ש"ברודים" (שראה בחלום) הוא מין חדש. ומתאים להשיטה שחיצוניות הקו הוא מכח הגבול (שמזה בא ההנהגה טבעית דהמקלות), ופנימיות הקו הוא מכח הבל"ג (שורש הנהגה ניסית דחלום יעקב).
מכתב לדינער דתומכי תמימים: תכלית כוונת ירידת הנשמה נרמזת ביציאת יעקב מבאר שבע לחרן כדי לבנות את בית ישראל / "נחלה בלי מצרים" למעלה מ"ופרצת" / ביאור בתניא פמ"ה בענין "וישק יעקב לרחל".