ברש"י (כב, לב): "ותקרא שמו ראובן: רבותינו פירשו אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור".

צריך להבין, לכאורה בפסוק עצמו נאמר טעם שם ראובן, "כי ראה ה' בעניי", ומדוע צריך רש"י לפרש טעם נוסף? והביאור: הבכור דאברהם והבכור דיצחק לא היו באופן הראוי, וא"כ זה שילדה בן ליעקב אינו טעם מספיק לשנות את המצב ד"וירא ה' כי שנואה לאה". ולכן "פירשו רבותינו" - שאין זה פירוש חדש אלא פירוש הטעם המובא בכתוב - שתיבת ראובן מרמז למעלת ראובן בענין הבכורה, ולכן לידת ראובן הוא טעם ל"יאהבני אישי".

מיינה של תורה: בענין השמות דהאבות והשבטים יש לומר שהאבות הם האבות דכל ישראל, כי בחינותיהם הם בחינות כלליות ששייכים לכל אחד מישראל, משא"כ השבטים שהם בחינות פרטיות, ולכן אינם שייכים לכל אחד מישראל. וזהו ששם השבטים ניתן ע"י האמהות, דענין האם הוא התפשטות הפרטים מהנקודה. אך לכאורה מהפסוק משמע ששם השבטים אינו בשייכות לענינם אלא בשייכות להאימהות, ולדוגמא "כי עתה יאהבני גו'". ולכן מפרש רש"י "ראו מה בין בני כו'" דשם השבטים שייכים ג"כ לענין השבטים עצמם.