צריך להבין איך שייך שזבולון פעל קבע את עיקר דירת יעקב - "לא תהא עיקר דירתו אלא עמי", אף שענינו של זבולון הוא "שמח זבולון בצאתך", ויעקב ענינו תורה? 

והנה הצדיקים דומים לבוראם, וכעין זה אפשר להקשות, איך שייך ש"דירה (ודירת קבע) לו יתברך" הוא דוקא "בתחתונים" - בבירור דברים גשמיים, והרי לכאורה תורה וישראל הם נצחיים, משא"כ הדברים הגשמיים, ועד שלעתיד לבא - בגמר הבירורים - לא שייך העבודה דבירור הדברים גשמיים, וא"כ אין זה ענין נצחי, וא"כ איך שייך שעבודה זו תפעול דירה בתחתונים?

והביאור בזה: הדירה הוא בתורה וישראל, אך העבודה דישראל הוא באופן נצחי דוקא לאחר שיורדים בתחתונים ופועלים דירה לו ית'.

ועל דרך מעלת הבעל תשובה "שטעם טעם החטא ופירש ממנו", ודוקא עי"ז יודעים ש"לא ישוב לחטא זו מעולם". 

והנה על פי זה מובן שדוקא על ידי שהבעל עסק עוסק בתורה מתגלה המעלה דעבודתו בבירור התחתון. 

וההוראה הוא, כביאור אדמו"ר הזקן, שהבעלי עסקים חייבים להתפלל בשבת "ביתר שאת וביתר עז", דיש לומר שהכוונה אינו שהחיוב שלהם הוא חמור יותר אלא הכוונה הוא שתפילתם יכולה להיות ביתר שאת וביתר עז מצד זה שירדו לתחתון, ואם כן ה"ז פועל קביעות בעבודתם. 

וא"כ ענין התורה והתפילה של הבעלי עסקים אינו דבר נוסף על עבודתם אלא זהו חלק עיקרי בדירה.