ברש"י (לא, יז): "את בניו ואת נשיו: הקדים זכרים לנקבות ועשו הקדים נקבות לזכרים שנאמר ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו'".

צריך להבין אם הקושי לרש"י הוא השינוי בין יעקב לעשו, היה צריך לכתבו לקמן בנוגע לעשו, ששם רואים שישנו שינוי? ולכאורה הרי כמה פעמים נאמר שיעקב הקדים את נשיו לבניו, ומדוע אין רש"י מפרש כלום (לאחר שפירש שהנהגת יעקב היה להיפך - שהקדים זכרים לנקבות)?

והביאור: מובן בפשטות שההנהגה המתאימה היא להקדים את האמהות לילדים (מפני חשיבותם, וכדי לחנך את הבנים לכיבוד אם), ולכן בכל שאר המקומות בהם נאמר שיעקב הקדים נשיו לילדיו, לא פירש רש"י מאומה. אך בפסוק זה שנאמר שיעקב לקח את בניו ואח"כ את נשיו מתעוררת קושיא, ולבאר זה אומר רש"י שיעקב הקדים זכרים לנקבות. ובהקדים שרש"י משנה מלשון הפסוק "נשיו ובניו" וכותב "זכרים לנקבות", שבזה מבאר טעם הקדימה, שהוא לא מפני שהילדים קודמים אלא משום ש(בנוגע ליעקב) הזכרים קודמים. 

אך לכאורה אין בזה כל חידוש, ולכן ממשיך רש"י ש"עשו הקדים נקבות לזכרים", זאת אומרת שעשו הקדים את בניו לא מפני שכיבד את נשיו אלא מפני שהקדים נקבות לזכרים. 

מיינה של תורה: הנהגת יעקב - "אלוקים עשה את האדם ישר" - הוא באופן דזכרים - שהמוח הוא העיקר ושליט על הלב. אך הנהגת עשו (בשרשו) הוא הקדמת הנקבות - שמעלתם הוא מעלת הלב ועבודה שלמעלה מטעם ודעת. ולכן עשו - "איש שדה" - הקדים נקבות לזכרים, כי כדי לברר את ה"שדה" צריכים תוקף שלמעלה מטעם ודעת - בחי' נקבות. 

וזהו שלעתיד לבא "נקבה תסובב גבר", והוא מפני שכל הגילוים דלעתיד לבא באים ע"י מעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות, והעבודה בגלות הוא בעיקר בתוקף שבא מעבודת הלב.