כתב הרמב"ם בסיום הלכות שבת: "כל השומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כחו כבר מפורש בקבלה שכרו יתר על השכר הצפון לעולם הבא שנאמר אז תתענג על הוי' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר". 

והנה הרמב"ם משנה את הלשון מהמובא בגמרא, ולכן יש לומר שכוונת הרמב"ם הוא לענין שונה מהגמרא. 

ובהקדים, שלכאורה הרי פשוט שהשכר בעולם הזה הוא "יתר על השכר הצפון לעולם הבא", שהרי כתב הרמב"ם שהשכר בעולם הזה אינו "גוף מתן שכרן של מצות", ואם כן מה משמיענו בהלכה זו?

והביאור: בכללות ענין השכר בעולם הזה כתב הרמב"ם שהשכר הוא רק כדי להסיר את המניעות מעבודת ה'. אך השכר דשבת הוא ענין אחר לגמרי, והוא מעין השכר דעולם הבא - "אז תתענג על הוי'". ולכן אומר "כפי כוחו", דמפני ששומר את השבת בכל הפרטים – "כפי כוחו" - (משא"כ בגמרא נאמר רק "כל המענג את השבת") ו"מכניס בזה" את כל כולו, הרי הוא מתייחד עם השבת, ולכן שכרו בעולם הזה הוא בדומה לשכרו בעולם הבא, שהו"ע היחוד והדביקות בהקב"ה "אז תתענג על הוי'". דמפני שכללות ענין השבת הוא מעין עולם הבא לכן גם שכר שבת הוא מעין עולם הבא.

[משא"כ בגמרא מדובר רק בפרט אחד דשבת - עונג שבת - שלכן הובא ענין זה בהמשך לכמה ענינים פרטיים דשבת, משא"כ הרמב"ם מביא ענין זה בסיום הלכות שבת. 

וההוראה מזה שצריך להוסיף בענין לימוד פנימיות התורה ובעבודת התפילה שעל ידה נעשה דביקות בהקב"ה, ותפילה הוא בחי' שבת.