נאמר כאן איסור הנאה בלשון "לא תבשל" (אותו הלשון שלעיל פירושו איסור אכילה), כי פה נוסף באיסור אכילה הנאה ובישול, והוא שהאיסור כולל גם כל בשר. ואם כן - שגדי הוא לא רק ולד רך – נאמר "בחלב אמו" (לא מפני שכך הוא ההוה לבשל ולד רך, אלא ללמד) "פרט לעוף שאין לו חלב אם".
מי נשא את הכיור / שקו"ט בפלוגתא (ר"ה יז, א) אם "ורב חסד" הוא כובש עון או נושא עון ופירוש בד"ה כל המרחם תש"ט / הוראה ולימוד מהכתוב "וידבר גו' כי תשא גו'".
לפי פירוש הא' - "לשון קשירה" - קשה מהמשך הכתוב איך נאמר "ויעשהו עגל מסכה". ולפירוש הב' – "לשון צורה" - גם כן קשה מהמשך הפרשה איך אמר אהרן "ויצא העגל הזה". העגל שעשו לא היה ענין של עבודה זרה אלא היה במקום משה.
מדוע משמיענו שמשה מיהר להשתחוות, דלכאורה פשוט שמשה השתחווה על הבשורה הטובה? ועל זה מפרש רש"י "כשראה שכינה עוברת כו' מיד השתחווה", שמשה השתווה לפני הבשורה, מיד כשהתחילה שכינה לעבור, מפני שזה הי' קיום בקשתו ד"הראני נא את כבודך".
במחצית השקל הנתינה עצמה היא הכפרה, ולכן צריכה להינתן כולה כאחת. מחצה"ש הוא גם בעל כרחן (דלא כקרבנות), ולכן תמה משה כו'. והראה לו הקב"ה מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל. שגילה למשה שגם בנתינה בעל כרחו - "ומשקלה", היא נתינה מעצם הנשמה - "מטבע של אש".
לר"מ העיקרין נימוחין בשמן וא"כ הם חלק משמן המשחה - שההוה מכריע את העתיד, ואם כן בשעת העשיה העיקר הוא ש"ועשית אותו רוקח" יהיה כדבעי. ולר"י שמן פירשו שמן בלבד ללא עיקרין - שהעתיד מכריע, וא"כ גם בשעת העשיה העיקר הוא שבעתיד יהי' השמן בשלימות.
טענת משה "כלום מתקנא אלא חכם בחכם כו'" הי' על אופן העונש, שמראה שהיה חרון אף על זה שעבדו את העגל, זאת אומרת שהיתה קנאה על עבודה זרה, ולא על בני ישראל שעבדו את העבודה זרה.
"בגשתם אל המזבח" צריכים רחיצה כל פעם שבאים לשרת - על כל עבודה. אך האוהל מועד הוא מקום מיוחד רק לכהנים, הנה רק "בבואם" צריך רחיצה, אך אח"כ יכול לעבוד את כל העבודות, ואינו צריך לרחוץ בין כל עבודה ועבודה.
בפרשת שמות אפשר לפרש שארץ הגרגשי אינו נכלל בזבת חלב ודבש. וכשמדבר על האומות בפרשתנו קשה מפרש רש"י שהגרגשי "עמד ופנה מאליו" ולכן לא נזכר. ובהמשך הפרשה בשייכות לציוויים דז' אומות, מפרש רש"י שאין צורך להזהיר על הגרגשי "כי הגרגשי עמד ופנה מאליהם".
לרש"י קשה איך שייך "וראית את אחורי" הרי "אתה רואה אותי מעוטף"? וע"ז מפרש רש"י "הראהו", והראהו קשר של תפילין שהוא ענין של כתר ועטרה. בטלית והתפילין נאמר זיכרון, וזיכרון מבטל את סיבת החטא.
מקור מרז"ל "בקושי התירו לדבר ד"ת בשבת" / ציור הלוחות - מעוקב ולא מעוגל מלמעלה.
הקב"ה הוציא מטבע של אש, ועל ידי זה פעל הקב"ה שהמטבע הגשמי - מצד עצמה, לא רק מצד שממשיכים בה חיות והתלהבות - שנותנים בני ישראל היא מטבע של אש - קדושה ורוחניות.
כל המשיחות של הכהן, וכלי המקדש, וקרבנות המילואים - ששייכים לכהונה ושירות - ולכן המשיחה שלהם הוא "כמין כ"י" (ר"ת "כ"ף יוונית") - שהרי כ"ף הוא האות הראשונה דתיבת כהן.
לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, דבתורה צריך להיות ב' ענינים הפכיים, שמצד אחד צריך להיות לוחות שהם אותיות החקיקה - שהתורה מתאחדת עם מציאות ושכל האדם הלומד - ומצד שני צריך להיות בביטול המציאות כדי לקבל את הבלי גבול דתורה.
הוצאה חדשה של הלקוטי תורה; ביאור טעם התחלת הלקו"ת בדרוש לפ' בשלח; מעלת הדפסת ספרי תניא בכל מקום; ענין חלוקת משקה.
פרש"י (לב, ד) "אלה אלקיך – ולא נאמר אלה אלקינו מכאן שערב רב הם . . שעשאוהו וכו'" / הכרח מחאה נגד ריקודי תערובות והלימוד ממה שאמר משה במעשה העגל.
להרמב"ם הרחיצה היא הכנה לתפילה ועיקרה הטהרה, ובענין הטהרה אין טהרה לחצאים, ולכן צריך לקדש את ידיו ורגליו כי טהרת שניהם הם ענין אחד. ולאדה"ז הרחיצה היא הכנה כללית לעבודת ה', ועיקר ענינה קדושה, ועיקר הקדושה היא בידים שבהם נעשית העבודה.
להרשב"א: המדרגה הפחותה דנשמה יתירה שביו"ט פועלת שלא יצטרך לבשמים ביציאה משבת ליו"ט. ולתוספות: הנפש דואבת, ורק ששמחת יו"ט מועילה כמו בשמים. ולאדה"ז: בשבת ישנו שינוי באדם מצד הנשמה יתירה, אך ביו"ט אין באדם נשמה יתירה כלל - היינו שביו"ט אינו מודגש שהאדם משתנה.
ביאור ל' רש"י (לג, יב) "תן עיניך ולבך על דבריך" / שקו"ט בביאור הרה"צ ממונקאטש בשם הרמ"ל מסאסאב בענין הוי' הוי' שבי"ג מדות הרחמים / ע"ד לימוד תורה שבכתב - בעל פה.
להגמרא: משה לא אכל בהר מפני דרכי שלום, והי' ענין טבעי (בארבעים ימים האמצעיים שהיו בכעס). להשמות רבה: נשתנה גופו של משה (בארבעים ימים האחרונים). להבראשית רבה: לא נשתנה טבע גופו, והי' נס נמשך (בארבעים ימים הראשונים).
בתורה ישנם ב' ענינים: (א) המסורה (ב) ופעולת בנ"י להוסיף ולחדש בתורה. ולכן "מביא גאולה לעולם" הוא דוקא כשרבו אומר לו דבר זה, שבזה מודגש סדר המסורה. אך כששמע איך שהרב אומר דין זה לאחר אזי אינו צריך לומר בשם אומרו, דבזה מודגש ענין הב', שבנ"י מחדשים בתורה.
שקו"ט בענין "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו" בעשיית העגל ע"י אהרן / ציור הלוחות צ"ל שלא בצורת חצי עיגול.