אמרו חז"ל ששבירת הלוחות הוא מהדברים ש"עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו, שנאמר אשר שברת ואמר ר"ל ישר כחך ששברת". וברש"י שם: "אשר: אישור, שאישרו ושיבחו על שבירתן".

וצריך להבין הרי משה היה יכול לגנוז את הלוחות (והיו ישראל נידונין כפנויה ולא כאשת איש), וא"כ למה שברם? ועוד, שמזה ששברי לוחות מונחים בארון משמע ששבירת הלוחות היתה חביבה לפניו (כביאור הראשונים), דמזה משמע שבשבירת הלוחות היה ענין טוב גם מצד התורה, ולא רק מצד ההצלה דישראל. 

ויובן בהקדים הביאור בזה שלוחות שניות היו באופן דכפליים לתושיה - ביחד עם הלכות מדרש ואגדות. והענין, שכדי לקבל את הבלי גבול דתורה – שהבלי גבול דתורה הוא בגלוי בתורה שבעל פה דוקא - צריך להיות ביטול - "ונפשי כעפר לכל תהיה", ועל ידי זה "פתח ליבי בתורתך". והביטול באופן ד"לכל" שהכל דשין בו" לא היה יכול להיות על ידי מתן תורה, שאז "אתה בחרתנו מכל העמים", אלא על ידי שבירת הלוחות. 

וזהו שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון, דבתורה צריך להיות ב' ענינים הפכיים, שמצד אחד צריך להיות לוחות שהם אותיות החקיקה - שהתורה מתאחדת עם מציאות ושכל האדם הלומד - ומצד שני צריך להיות בביטול המציאות כדי לקבל את הבלי גבול דתורה. והכח לחיבור ב' הפכים אלו הוא מהארון שאינו מן המדה כי קשור עם העצמות שהוא נמנע הנמנעות. ובכל נפש מישראל ישנה ארון - פנימיות דפנימיות הלב - בחינת היחידה.