ברש"י (לד, כו): "לא תבשל גדי: אזהרה לבשר בחלב ושלשה פעמים כתוב בתורה אחד לאכילה ואחד להנאה ואחד לאיסור בישול. גדי: כל ולד רך במשמע ואף עגל וכבש ממה שהוצרך לפרש בכמה מקומות גדי עזים למדת שגדי סתם כל יונקים במשמע. בחלב אמו: פרט לעוף שאין לו חלב שאין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים".

צריך להבין: זה ש"לא תבשל גדי" הוא "אזהרה לבשר בחלב" – זאת אומרת שהאיסור הוא לא רק בגדי אלא גם בכל בשר – אינו נלמד מתיבת "גדי" – דאם כן היה רש"י צריך לפרש כן בפרשת משפטים בפעם הראשונה שבה נאמר לשון זה – אלא מזה שהציווי נכפל עוד פעם, אך לכאורה רש"י להלן מבאר שטעם הכפל - אינו לרבות כל סוג בשר – אלא "אחד לאכילה ואחד להנאה כו'"? ועוד קשה שהרי רש"י כבר פירש "בג' מקומות כתוב בתורה כו'" בפרשת משפטים? וגם הפירוש שעגל וכבש בכלל גדי כבר נאמר לעיל? ומהו טעם השינוי שבפרשת משפטים מפרש רש"י שגדי פירושו "ולד רך", ואילו פה מוסיף רש"י "יונקים" – שרק ולד רך שיונק נכלל ב"גדי"? ומדוע מפרש רש"י "בחלב אמו: פרט לעוף שאין לו חלב", הרי לכאורה "אמו" בא לבאר באיזה  "חלב" מדובר, ולא לבאר באיזה סוג בשר מדובר? ומדוע צריך לבאר שאיסור עוף הוא מדברי סופרים שלכאורה אין בו שייכות לפירוש הכתוב?

הביאור בזה: הקושי שרש"י בא לבאר הוא מדוע נאמר פה "לא תבשל" – אותו הלשון שנאמר לעיל – והרי הכוונה היא שונה מלעיל, שפה הפירוש הוא לאסור בהנאה? ועל זה מפרש רש"י שהכוונה בזה הוא להורות על הוספה על הפסוק דלעיל בענין האכילה גופא, וההוספה היחידה שאפשר למצוא שכולל את כל הפרטים דאכילה הנאה ובישול, הוא שהאיסור הוא "אזהרה לבשר כו'", שכולל כל מין בשר . ועל זה ממשיך רש"י "ושלושה פעמים כתוב בתורה כו'" כדי לבאר שאיסור ה"בשר" – שכולל גם עגל וכבש (לא רק גדי שנאמר בפירוש) – כולל את ג' הפרטים דאכילה הנאה ובישול.

ועל זה מוסיף רש"י "שגדי סתם כל יונקים במשמע", שבזה מבאר מדוע נאמר הלשון "גדי" אף שהאיסור הוא בכל סוג בשר", ועל זה אומר ש"גדי" פירושו בשר רך, וההוה הוא שמבשלים ולד רך שיונק בחלב אמו, ואין הולכים לחפש חלב אחר (ולכן דוקא בפרשתנו מוסיף "יונקים", כי בפרשת משפטים עדיין אין יודעים שגדי כולל כל בשר, אך פה שיודעים ש"גדי" כולל כל בשר צריך להבין מדוע נאמר "גדי", ולכן אומר רש"י "יונקים" שזהו ההוה לבשל גדי יונק בחלב אמו). אך על פי זה קשה מדוע נאמר פה "בחלב אמו", שהרי בפרשת משפטים יודעים רק שהאיסור הוא על גדי - ולד רך, ולכן נאמר שם "אמו" כי (בפרשת משפטים יודעים רק ש)האיסור הוא דוקא בחלב אמו, שהרי בישול ולד רך בחלב אמו הוא אכזריות.. אך בפרשתנו שבו יודעים שגדי הוא כל בשר, אם כן החלב הוא גם כל חלב לא רק חלב אמו, ואם כן מדוע נאמר "בחלב אמו"? [ואם כל הטעם שנאמר "גדי" הוא משום "חלב אמו", כנ"ל, אי אפשר לומר שנאמר "חלב אמו" כי ההוה הוא לבשל גדי בחלב אמו, שאז נמצא "חלב אמו" תלוי ב"גדי"]. ועל זה מבאר רש"י ש"חלב אמו" מלמדנו "פרט לעוף שאין לו חלב אם".

אך קשה לומר שמלמדנו בנוגע לבשר עוף על ידי רמז ב"חלב אמו" ולא בתיבת "גדי" שקאי על הבשר. ועל זה ממשיך רש"י שהבשר אסור מדברי סופרים, וזה נרמז בתורה בזה שלמדים "פרט לעוף" מ"חלב אמו", ש"בחלב אמו" נותן מקום לפרש שאינו בא ללמד ולמעט בשר עוף.

מהענינים מופלאים בהלכה: ישנה מחלוקת האם האיסור דרבנן על בשר עוף בחלב הוא רק באכילה או גם בבישול ובהנאה. ויש לומר שלרש"י בפשוטו של מקרא בשר עוף אסור גם בבישול ובהנאה מדברי סופרים. דמזה שהתורה מרמזת את האיסור דבשר עוף בפסוק שבא להשמיענו על בשר (כל בשר במשמע), לכן כמו שהאיסור דכל בשר הוא גם בבישול ובהנאה כך האיסור דבשר עוף המרומז בפסוק זה הוא גם בבישול ובהנאה.

מיינה של תורה: בישול בשר בחלב אם, שזהו אכזריות, הוא המקור שממנו למדים על האיסור דבשר בחלב בכל מצב שהוא, שמזה רואים עד כמה צריך להתרחק מענין של צער בעלי חיים, ומזה לומדים במכל שכן עד כמה צריך להיזהר מלצער אדם.