הכיור הוא הכלי היחידי שנצטוו לעשות בפרשת כי תשא, לאחר סיום הציווי דעשיית כל שאר כלי המשכן בפרשת תרומה (ותצוה). ומבואר במפרשים שהטעם לזה הוא שהכיור הוא רק הכנה לעבודה. וזהו ג"כ הטעם שהכיור היה שלא כנגד פתח אוהל מועד כי לא היו יכולים לעבור מן המזבח ולפנים ללא קידוש ידים ורגלים.

וזהו שהגמרא (זבחים יט, ב) אומרת "כל כיור שאין בו לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין בו". שצריך שד' כהנים יוכלו לרחוץ מהכיור כנגד משה אהרן ובניו (שדין זה נלמד מהפסוק (פקודי מ, לא) "ורחצו ממנו משה אהרן ובניו"), דמפני שכל ענין הכיור הוא הכנה, לכן מונים את משה שהכהונה שלו היה הכנה לכהונת אהרן ובניו. ואם כן בכיור היו ב' קצוות, שמצד אחד היה רק הכנה אך מצד שני היה קשור למשה. וזהו שמשה לא רצה לקבל את המראות הצובאות מפני שעשויין ליצר הרע, אך ה' אמר למשה "אלו חביבין עלי מן הכל", מפני שהתכלית דהמשכן הוא דירה בתחתונים.

וזהו שאף שהכיור היה רק הכנה, מכל מקום היה בו מעלה על שאר הכלים, כנ"ל, כי הסרת הרע, שמרומז ברחיצת הידים ורגלים, הוא בחינת אתכפיא, על דרך מראות הצובאות.