ברש"י (לד, ח): "וימהר משה: כשראה משה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה מיד וישתחו".

צריך להבין מהו הקושי שרש"י מבאר? דאין לומר שרוצה לבאר מדוע משה השתחווה – דהרי לעיל עה"פ (בא יב, כז) "ויקד העם וישתחוו" פירש רש"י "על בשורת הגאולה כו'",וא"כ מובן שמשה השתחוה על הבשורה טובה די"ג מדות הרחמים? ולאידך, מהיכי תיתי שהשתחווה על שראה את השכינה ולא על הבשורה?

והביאור: הקושי הוא שלכאורה מדוע צריך להשמיענו שמשה מיהר להשתחוות, דלכאורה זה פשוט שמשה השתחווה על הבשורה הטובה? ועל זה מפרש רש"י "כשראה שכינה עוברת כו' מיד השתחווה", שהכוונה היא לא לאחר שהשכינה עברה ולאחר ששמע הבשורה, אלא מיד כשהשכינה התחילה לבוא ולעבור. ומקדים רש"י "כשראה שכינה עוברת כו'", דהטעם שמשה השתחוה כאן ולא לפני שאר האמירות הוא מפני ש"שכינה עוברת" הי' מילוי בקשתו "הראני נא את כבודך".  

וזהו הביאור בזה ש"ראה שכינה" אף שה' אמר "וראית את אחורי ופני לא יראו", דהפירוש ראה שכינה הוא ראי' כללית מרחוק כשהשכינה התחילה לבוא ולעבור, ומובן שאין זה בחינת "פני" שעליו נאמר "לא יראו".

והנה, רש"י מדגיש "מיד וישתחו", דהנה קידה פירושה כפיפת הראש (לא בתור התחלת ההשתחואה אלא בתור ענין בפני עצמו), ורש"י מדגיש שמיהר כל כך עד שנראה שלא היה קידה.

מיינה של תורה: הלשון שכינה הוא על שם ששוכנת ומתלבשת, ולכן כשרש"י אומר "כשראה משה" אומר שכינה – שזהו הבחינה שמשה יכול לראות, כי היא שוכנת ומתלבשת.