ברש"י (לב, ד): "ויצר אותו בחרט: יש לתרגמו בשני פנים האחד ויצר לשון קשירה בחרט לשון סודר כמו והמטפחות והחריטים (מלכים ה) ויצר ככרים כסף בשני חריטים. והב' ויצר לשון צורה. בחרט כלי אומנות הצורפין שחורצין וחורטין בו צורות בזהב כעט סופר החורט אותיות בלוחות ופנקסין כמו וכתוב עליו בחרט אנוש וזהו שת"א וצר יתיה בזיפא לשון זיוף הוא כלי אומנות שחורצין בו בזהב אותיות ושקדים שקורין בלע"ז ניי"ל ומזייפין על ידו חותמות".

רש"י מביא ב' פירושים, ובהקדמת "יש לתרגמו בשני פנים" שמורה שב' הפירושים שווים, כי לפי פירוש הא' קשה מהמשך הסיפור איך נאמר "ויעשהו עגל מסכה", והרי לפירוש הא' אהרן לא עשה את העגל. ולפירוש הב' גם כן קשה מהמשך הפרשה שאהרן אמר "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה", ולפי פירוש הב' הרי אהרן בעצמו צר את הצורה ולא רק השליכו באש. ואם כן שתי הפירושים שווים כי הקושי בשניהם הוא מהמשך הכתוב. (וזהו שרש"י כותב האחד והב', ולא כתב הראשון, שמזה הי' משמע שהוא הפי' הראשון והעיקרי).

אך לפי פירוש הב' לכאורה קשה איך יתכן שאהרן בעצמו עשה את העגל? ועד"ז קשה בנוגע לכל ישראל איך היו שייכים לעשות עגל מיד אחר מתן תורה? והביאור: שהעגל שעשו לא היה ענין של עבודה זרה אלא היה במקום משה, כאמרם "כי זה משה האיש גו' לא ידענו מה הי' לו" (ורק אחר כך עבדו מקצתם את העגל כעבודה זרה ממש).

ובפרט שזה היה לפני שנאמר לבני ישראל הציווי "לא תעשון איתי" – וכפרש"י שלא תעשו כרובים בבתי כנסיות כמו שהי' במשכן – וא"כ חשבו שממוצע אינו מושלל.

ועל דרך ההלכה יש לומר שאהרן אינו יכול לעשות עבודה זרה כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואהרן הדגיש "פרקו גו' והביאו אלי" ולא "ויתנו לי", שהוא לא קנה אותם. ואף שמבואר בגמרא שמפני שבני ישראל עבדו את העגל גילו דעתם שניחא להו בזה, ובאופן זה יכול אדם לאסור דבר שאינו שלו, הנה יש לומר שזהו רק בדעבד מעשה (על דרך זקף לבנה כו'), משא"כ בשעת עשיית אהרן לא עשו בני ישראל מעשה, ואם כן אהרן לא היה יכול לאסור דבר שאינו שלו.

מיינה של תורה: מבואר שזה שישנה מציאות של עבודה זרה בעולם הוא מפני שבדקות דדקות ישנו ענין זה בתורה, דבתורה ישנם ריבוי פירושים שמזה יכול הרוצה לטעות (שההדגשה היא שהטעות אינו מצד התורה אלא מצד רצון הטועה) לחשוב שזהו בסתירה לאחדות ה'. וזהו שפירש רש"י "יש לתרגמו בשני פנים", שהטעות אינו מצד התורה – אלא מצד המתרגם. וזהו סדר הענינים ברש"י: בפיסקא זו אומר "יש לתרגמו כו'" ומזה באין ל"יש אומרים" – ישות ומציאות, ומזה באים ל"דבר אחר" – עבודה זרה.

ומרומז בב' פירושי רש"י, שבתחילה מפרש שצר את הכסף במטפחת – שעושה את הזהב למציאות, ומזה בא לצר צורת העגל בפועל.

והעצה לזה הוא שהעסק בתורה הוא בקבלת עול - ומרומז ברש"י: "ויתפרקו לשון פריקת משא", שהעגל בא על ידי שמחשבים את התורה למשא וממילא פורקים עול. ועל ידי לימוד התורה בקבלת עול מרגיש שריבוי הפירושים בתורה הוא ביטוי לאמיתית אחדות הפשוטה.