לחם מן השמים הו"ע פנימיות התורה, שבבחינת אין סוף, אך מפני זה גופא הנה על ידי הלימוד נעשה האדם "רעב" יותר, כי מרגיש את הבלי גבול שבתורה.
דוקא על ידי הביטול שבזמן הגלות – שאיכות הביטול היא בשלימות - ממשיכים את העצמות. אף ש"ושמר גו' את הברית גו' נשבע גו'" בא על ידי עבודת האדם, מכל מקום ההמשכה היא למעלה מהאור ששייך לעבודת האדם - המשכת העצמות.
ואתחנן הוא מלשון מתנת חינם, גילוי מלמעלה, ולכן העבודה הוא "בכל מאודך". ובפרשת עקב מדובר בזמן שאין מאיר גילוי אלוקות מלמעלה. ולכן העבודה היא רק בכוחות הגלויים, "בכל לבבך ובכל נפשך". ו"מעשה גדול", והעבודה היא בכח האדם שלכן היא שייכת "אף לאחר שתגלו".
אף שבהלוחות עצמם ישנה קדושה, מכל מקום על ידי זה שהתייחדו ב"מכתב אלוקים" נתעלו למדרגה עליונה יותר, וכשירדו מהמדרגה העליונה נחשב הדבר לירידה, ועד ש"אין בהם ממש".
אדה"ז מקדים "אם היא עוזרת לבעלה כו' חולקת שכר עמהם" לחיוב נשים ללמוד את הלכות הצריכות להן, מפני שהשייכות שלהם לשכר דמצות תלמוד תורה הוא על ידי שמסייעת לבעלה ולבניה.
"(שמשליכין אותן) תחת עקביהם" פירושו שמסכים שצריך לעשות אותם, אך רק לאחר (וללא אותה הזהירות ד) המצוות החמורות.
קשה איך נאמר שביאת הארץ הוא ע"י קיום "כל המצוה", הרי באותו הזמן יכלו לקיים רק חלק קטן מהמצוות? ועל זה מפרש רש"י "כפשוטו", שהכוונה היא לכל המין דהמצות שיכלו לקיים אז. מביא מהמדרש שהסיבה שנאמר בלשון יחיד ללמדנו "אם התחלת במצוה גמור אותה כו'".
במדבר לא התעסקו בבנין של אבנים, ולכן שואל אדמו"ר מהר"ש מדוע היה צריך לציווי מיוחד "פסל לך", ש"פסלתן יהא שלך", הרי אין בפסולת אבנים חשיבות כלל (ואין בהם משום גזל)? ועל זה עונה שהיו של סנפריון ואם כן ישנה חשיבות גם בפסולת.
בפרשתנו נאמר "ונתתי מטר ארצכם", שהמטר הוא של הארץ ולכן הברכה אינה למעלה מהטבע. ועל זה מפרש רש"י שטעם החילוק הוא מפני שפה "עשיתם" רק "מה שעליכם". משא"כ בפרשת בחוקתי ששם פירש רש"י ש"בחוקותי תלכו" הוא ענין "עמלים בתורה" - יותר מכפי החיוב.
במזוזה הנה השמירה אינה רק שכר אלא חלק מגוף המצוה, שהקב"ה ציונו לשים מזוזה לשמירה, וא"כ כשמתכוין בעשיית המצוה גם לשכר אין זה שלא לשמה. וע"פ האמור יש לומר שגם כשהמזוזה אינה במקומה יש בה סגולה לשמירה, כי השמירה היא חלק מעצם ענין המזוזה.
ביאור חילוקי הלשונות בין בסידור והשו"ע והרמב"ם בענין ברכת המזון. בשו"ע מוסיף אדה"ז "את ה'", דהנה ישנו כלל ש"את" בא לרבות, ובענינינו מרבים מ"את" שצריך לברך את בעל הבית, ולכן צריך אדמו"ר הזקן להדגיש שהמצות עשה מן התורה הוא רק "לברך את ה'" ולא את בעל הבית.
"אם תפרקו עולו", דאין הכוונה שישראל חוטאים סתם, דהרי על זה נאמר "ישא ה' גו'", אלא הכוונה הוא על זה שפורק את כללות העול דהקב"ה, ועל זה "לא ישא פנים". ורש"י מביא תיבות "ולא יקח", כי ממון כשלעצמו יכול להיות כופר, ורק מפני שהוא פורק עול לגמרי לכן "לא יקח".
כשהתורה מדגישה את מעלת הלוחות קשה לרש"י מדוע לא נאמר לוחות מלא להדגיש את מעלת הלוחות. ולכן דוקא כאן מפרש רש"י "לחת כתיב ששניהם שוות". ואינו כותב "לחת חסר", כי אדרבא זה ששניהם שוות מבטא את מעלת הלוחות.
הרמב"ם מביא "כל מי שיש לו כו'" במזוזה דוקא, כי המזוזה עצמה מצד החפצא שבה מזכירה, משא"כ בתפילין מדייק הרמב"ם שזהו מצד קדושת התפילין, ובציצית אומר ש"התורה שקלה ותלה בה את כל המצות", ודוקא במזוזה הזכירה היא מצד עצם המזוזה.
השתדלות עם זקנים וזקנות וייסוד כוללי "תפארת זקנים לוי יצחק" ו"חכמות נשים".
משה תפס את הלוחות, מפני שלכתחילה התכוון ליתן את הלוחות לבנ"י (אף שהלוחות ניתנו לו), וא"כ לא קנה אותם לגמרי, ולכן תפס אותם כדי שיקנה אותם, ורק אח"כ שברם. ובפנימיות הענינים: מצד גודל אהבת משה לבנ"י תפס את הלוחות קודם ששברם כדי לסלק מבנ"י כל אחריות על שבירתם.
שינוי הגברא הוא דוקא כשהתשובה היא בשלימות, אך מ"מ מכפר הקב"ה גם כשהתשובה אינה בשלימות, ולכן מצד האדם הרי זה נראה כשוחד. אך אין זה סתירה להפסוק "לא יקח שוחד" כי הקב"ה רואה שישנה כבר נקודת השינוי.
להבבלי אין ביכולת כל אדם להגיע למדרגה הנעלית ביראה ד"השתחוו לה' בהדרת קודש" ולכן דוחה את הלימוד ד"בהדרת". ולהירושלמי יכול האדם להגיע גם למדרגה זו, ולכן מביא גם את הלימוד ד"בהדרת". ובמדרש - שרוב סודות התורה גנוזים בה - מביא רק את התוכן הפנימי של כובד ראש - הביטול דחרדת קודש.
עקב גו' את המשפטים - גם קיום מצוות שכליות צ"ל מתוך קבלת עול / מקור לזה שיש שכר מיוחד על קיום מצוות קלות / ביקור בארה"ק צריך לפעול קדושה באדם / עלי' לארה"ק, ובאופן שיעשה מארץ ישראל ארץ הקודש / מפלגה - כדי שתיעשה מדינת היהודים למדינה יהודית / ביקור אדמו"ר בארה"ק / "מאך דא ארץ ישראל" / מעלת "כולל חב"ד" / אופן יישוב וקליטת העולים החדשים לארה"ק כדבעי / אם יש מעלה בהברה אשכנזית על הברה ספרדית / נכון "מאד מאד" לשנות נוסח התפלה לנוסח האריז"ל / פירוש נוסח הקדיש "קדם אבוהון דבשמיא" (בל' נסתר) / הפסק בתפילה בתיבת טאטע וכיו"ב / פי' מארז"ל מפני מה כו' לכוון בשם (מדרש תהלים צא) / אופן התפלה כדבעי ע"ד החסידות, לחלק ההתבוננות לכמה ימים וכו' / עצה נגד מחשבות המבלבלות, התבוננות בתניא רפמ"א / זמן לימוד התניא - לפני התפילה או לפני השינה / עצות לכוונה בתפילה / הערות בסי' האריז"ל לר"ש מרשקוב בתחלתו / הוצאת "תוכן התפלה בצורת סידור הבעש"ט" / שלילת הו"ל דסידור בנוסח מאוחד בשביל בני כל העדות שבארה"ק / לימוד חסידות לנשים / מעלת נתינת "מעמד" / אופן חלוקת דמי המעמד, העדר "מופתים" מחמת חלישות בההתקשרות / מעלת הגורל לבוא לבית רבינו, והכל בשביל חסידות / גודל מעלת "יחידות כללית" / נח"ר לאדמו"ר ע"י לימוד התורה ופני' התו' ושמירת סדרי הישיבה / מעלתו של מי שראה בעצמו את אדמו"ר מהר"ש וזכות צאצאיו שמדפיסים תורת מהר"ש.