בגמרא (קידושין כט, ב) למדים שנשים פטורות מתלמוד תורה משום שנאמר "ולמדתם אותם את בניכם, בניכם ולא בנותיכם". ואדמו"ר הזקן בשולחנו ממשיך ומבאר ש"כשם שאינה במצות תלמוד תורה לעצמה כך אינה במצות תלמוד תורה לבניה ופטורה משכר לימוד בניה כו' ומכל מקום אם היא עוזרת לבעלה כו' חולקת שכר עמהם כו' ומכל מקום גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן".

וצריך להבין: לכאורה היה לו להקדים את החיוב שלהם ללמוד את הלכות הצריכות להן, שהרי זהו ענין של תלמוד תורה גופא ולא רק שכר - וא"כ מדוע מקדים "אם היא עוזרת לבעלה כו' חולקת שכר עמהם"?

והנה בנוגע לברכת התורה כותב אדמו"ר הזקן שנשים מברכות ברכות התורה משום שחייבות ללמוד את ההלכות הצריכות להן. וצריך להבין מהו המקור שההלכות שלהן הן בגדר תלמוד תורה ולא רק הכשר מצוה לידע את המעשה אשר יעשון?

והביאור: כמו שהגמרא אומרת שנכרי שלומד את המצות שלו הרי הוא ככהן גדול, שמזה מוכח שאף שהלימוד שלו הוא כדי לידע את המעשה אשר יעשון, מכל מקום מפני שזהו ענין הכרחי לקיום המצוה הרי הוא מחויב בתלמוד תורה ואם כן בלימוד זה ישנו הגדר דמצות תלמוד תורה. ועל דרך זה הוא בנוגע לנשים, שלכן מברכות ברכות התורה, כנ"ל.

והטעם שאינו מתחיל בענין זה בהלכות תלמוד תורה, הוא מפני שאף שיש להן שייכות לגדר דתלמוד תורה, מכל מקום מצד עצמם אין להן שייכות למצוות תלמוד תורה, ובמילא אין שייך לומר שיקבלו על זה שכר כמצווה ועושה במצוות תלמוד תורה. והשייכות שלהם לשכר דמצות תלמוד תורה הוא על ידי שמסייעת לבעלה ולבניה, שאז יש לה שכר דמצוות תלמוד תורה, "חולקת שכר עימהם" ("חולקת" ולא "נוטלת" היינו שיש לה שייכות לשכר דמצוות ת"ת של הבעל), כי מפני שהסיוע שלה הוא הכרחי יש לה שייכות להשכר דהמצוה "מאחר שהם מצווים ועושים על ידה", ועל דרך המבואר בנוגע לפריה ורביה, שאף שהאשה אינה מצווה, מכל מקום מפני שאי אפשר בלעדה יש לה שכר דמצוה רבה דפריה ורביה.

בפנימיות הענינים: הקב"ה וכנסת ישראל הם בדוגמת איש ואשה, ותכלית הבריאה היא "מלאו את הארץ וכבשוה" - להמשיך בה קדושה. אך דוקא "איש דרכו - בכוחו - לכבוש", אך האשה מצד עצמה אינה יכולה לשנות את טבע העולם. אך על ידי זה שהאשה מתייחדת עם התורה ומסייעת לתורה לכבוש את העולם, נעשית האשה מסייע - "שותף להקב"ה במעשה בראשית".