מסמיכת שבירת הלוחות למיתת אהרן למדו חז"ל "קשה מיתתן של צדיקים כשבירת הלוחות".

והנה, אף ששבירת הלוחות הוא "קשה" מ"מ מצינו שיש בו גם ענין למעליותא, שהרי מצינו שכשהיו ישראל יוצאים למלחמה היו לוקחים את הארון שבו היו השברי לוחות, וא"כ צריך לומר שבשברי לוחות הי' ענין של מעלה.     

ויובן בהקדים המדרש שכאשר משה ראה שהאותיות פרחו מהלוחות, אמר "איך אתננה להם והרי אין בהם ממש". וצריך להבין הרי אף אם ה"מכתב אלוקים" - האותיות - פרחו, איך שייך לומר שהלוחות עצמם, ש"מעשה אלוקים המה", אין בהם ממש?

והביאור: אף שבהלוחות עצמם ישנה קדושה, מכל מקום על ידי זה שהלוחות התיחדו - "חרות" - ב"מכתב אלוקים" נתעלו הלוחות למדרגה עליונה יותר, וכשירדו מהמדרגה העליונה יותר נחשב הדבר לירידה ועד ש"אין בהם ממש".

וזהו הקשר ל"מיתתן של צדיקים", שבגוף מצד עצמו ישנו קדושה, אך על ידי שהגוף מתעלה על ידי היחוד עם הנשמה, הנה כשנחסר עליה זו הרי זה ירידה גדולה ביותר.

ועפי"ז יובן שכשלקחו את השברי לוחות למלחמה הרי זה עורר את בני ישראל שלא די להם בהמעלות שיש בהם עד עתה, אלא צריכים להתעלות למדריגות נעלות יותר. וגם זה קשור למיתתן של צדיקים, שהרי "ת"ח אין להם מנוחה שנאמר ילכו מחיל אל חיל". 

והנה, כוונת הירידה היא כדי שבגן עדן תהיה עליה באין ערוך, כידוע שכדי להתעלות למדרגה שלא בערך הרי זה על ידי ביטול מדרגתו הקודמת (וענין זה מתעורר בכל שנה ביום ההסתלקות).

ומזה מובן בנוגע ליום ההילולא של אאמו"ר שנסתלק בגלות, שהוא ענין הירידה, ועל ידי זה ישנה עליה באין ערוך יותר, וזה חוזר ונעשה בכל שנה ביום ההילולא.