מקץ
הגלות נמשלה לחלום, אך שורש החלום הוא גבוה מאוד. ולכן סדר העבודה צריך להיות למעלה מסדר - "חטוף ואכול כו'"; דוקא ע"י הירידה במצרים נתעלה יוסף.
חנוכה
נרות חנוכה – שניתנו בזמן של חושך – מאירים את הלילה ואת ה"חוץ"; נס חנוכה – שלמעלה מנס, שהרי לא הוצרכו לנס – פועל אצל בנ"י הנהגה ד"מהדרין מן המהדרין".
בכל מקום "מקץ" הוא המשך להנאמר לפנ"כ, משא"כ בפסוק דידן, ולכן מפרש רש"י ש"מקץ" פירושו "מסוף" (ולא התחלה, דלא כהקס"ד ש"קץ" הוא קצה).
פירוש ש"אברך" הוא "דין אבא למלכא" קשה, שהרי לפי"ז צ"ל שהתורה מתרגמת לשון מצרי (שלא כרגיל). ולהפירוש "אב בחכמה רך בשנים" קשה שהרי "רך" משמעו נער קטן ויוסף היה בן ל'. ולהפירוש "לשון ברכים" קשה מדוע רק כרעו ליוסף ולא השתחוו.
יוסף לא הודיע לאביו שהוא חי מפני שהשבטים החרימו מי שיגלה את הסוד עד שיקבלו סימן מן השמים.
חכמת יוסף בפיתרון החלום היה שביאר את הפרט ד"ותעמודנה אצל הפרות" (שכל הפרות היו יחד, וא"כ חשבו החרטומים שהפיתרון אינו יכול להיות שבע שני שבע כו', שהרי שנות הרעב באים לאחרי שנות השבע), שה' הראה לפרעה מה עליו לעשות - לאסוף בר בשני השבע עבור שני הרעב.
"אלוקים יחנך בני" פעל ש"נכמרו רחמיו", ולכן מפרש רש"י "שאלו כו' יש לך אח מאם כו'". וזהו ראיה "נכמרו" פירושו "נתחממו" - התרגשות יתירה יותר מהרגיל (הצורך בג' ראיות). מיינה של תורה: המרירות על הנשמה הוא "כומר של זיתים", שממשיך בחי' החכמה ללב וללבושים.
רש"י מפרש ש"חולין הוא לשון גנאי כו'" מפני שפה מדובר בנוגע לבני אדם, ש"חולין" אינו מופרך בשבילם (משא"כ כשאברהם דיבר אל הקב"ה, פירש רש"י "חולין הוא לך"). צריך להיות "חולין על טהרת הקודש", וכאשר ה"חולין" לא יתפוס מקום אצלו יתבטל הגלות.
חלומות המבלבלים.
לרש"י אסור לשמש מטתו דוקא בשני רעבון - כשישנה חזקה שההנהגה מלמעלה היא היפף ישובו של עולם. וא"כ מובן איך נולדה יוכבד בין החומות, שהרי לוי שימש בתחילת שנה הב'. אך יוסף ידע מחלומו שיהיו שבע שני רעב, וא"כ מיד בצחילת הרעב ידע שההנהגה היא היפך ישובו של עולם.
"כל ארץ מעמדת פירותיה" ולכן שמו "בתבואה מעפר המקום". כדי שהתורה תתקיים צריכים לשים בה "עפר" שהו"ע הביטול, והביטול צריך להיות "מעפר המקום" – בענין הלימוד.
יעקב אמר לשבטים שאם כדבריכם - שאין זה עת צרה אלא ענין שע"פ טבע - א"כ "מעתה אינכם חסירים כלום אלא תפילה", שמ"מ צריך להתפלל. והתפלל בלשון ברכה מפני שתוכן התפילה הוא שיתברכו. יינה של תורה: יעקב ראה בכל דבר איך שהוא באמת למעלה מהטבע.
החידוש דהפטרת שבת ב' דחנוכה – עשיית כלי המקדש; דירה בתחתונים.
"למה תתראו", וברש"י: "בפני בני ישמעאל ובני עשו", מפני שהם זרע אברהם ויכולים לגרום קטרוג ע"י טענתם היתכן שאברהם ויצחק הצטרכו לצאת ממקומם מפני הרעב אך לא יעקב ובניו. מיינה של תורה: גם עבור שאר החכמות - "תבואה – אין בנ"י זקוקים לאוה"ע.
ראובן רצה שהשבטים יעשו תשובה לא מצד הצרה אלא מצד עצם הענין החטא שהסביר להם אז ולכן אמר "הלא אמרתי אליכם", ועי"ז התשובה תהי' בבחירתם החפשית. הרמב"ם מבאר את העיקר דבחירה חפשית בהלכות תשובה, מפני שמעשה התשובה גופא תלוי בבחירה חפשית.
פ' תיבת לאמר" (מא, טו).
רק "ויגלח" הוא מפני כבוד המלכות, אך "ויחלף שמלותיו" הוא מפני שהבגדים הם מיוחדים לבית האסורים. ראש השנה הו"ע בנין המלכות – שנעשה ע"י צמצום דהשערות – "ויגלח". בחי' יוסף הוא האור שלמעלה מהעולם, למעלה מהצמצום דשערות ולכן – "ויגלח".