ברש"י (מא, נה): "אשר יאמר לכם תעשו: לפי שהי' יוסף אומר להם שימולו וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו א"ל למה לא צברתם בר והלא הכריז לכם ששני הרעב באים אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה אמר להם א"כ כל אשר יאמר לכם תעשו הרי גזר על התבואה והרקיבה מה אם יגזור עלינו ונמות". 

צריך להבין מהו המקור בפשוטו של מקרא שיוסף ביקש מהם להימול? דזה שפרעה אמר להם לעשות כדברי יוסף אינו מורה מה היתה דרישת יוסף, ובפרט שבכתוב נאמר לשון עתיד "אשר יאמר" ולפירוש רש"י יוסף כבר אמר להם להימול לפני שבאו לפרעה?

והביאור: על הפסוק "ועל פיך ישק כל עמי" מפרש רש"י "ישק יתזן יתפרנס", זאת אומרת שיוסף הי' אחראי לזון את מצרים. ואם כן קשה מדוע באו אל פרעה ולא אל יוסף, ולכן צריך לומר שלא רצו לקיים את דרישת יוסף. 

והנה, אברהם נצטווה למול את מקנת כספו, וא"כ מסתבר שיוסף הי' מחוייב לפעול על המצריים להימול כשבאו אליו לקנות אוכל. וזהו שרש"י מדייק "שהי' יוסף אומר להם", שיוסף אמר להם בתמידות, גם לפני שבאו לשבור אוכל כי הי' מחוייב לפעול עליהם כנ"ל. 

מיינה של תורה: ידוע שהשבטים היו רועי צאן כדי שהעולם לא יבלבלם מעבודת ה', וליוסף הי' הכח להיות במצרים ערות הארץ, ואעפ"כ להתקשר בה'. ומזה למדים שלא רק שמצרים לא פעלה על יוסף אלא אדרבא יוסף פעל על מצרים. 

וזהו הוראה שלכל אחד מישראל ("רועה כצאן יוסף") ישנו הכח לא רק שלא להתפעל מחומריות המקום שבו נמצא, אלא אדרבא בכוחו לפעול על העולם שחוץ ממנו.