אוה"ע אינם טוענים שהמצוות אינם מה' מפני שאינם מובנים, כי אדרבא איפכא מסתברא, דזהו הוכחה שהמצוה היא מה'. ולכן בפרה אדומה נאמר בפרה אדומה נאמר "לפי שהשטן ואוה"ע מונין כו'", "מונין" פירושו שאומרים שאין בה טעם. ועל זה הוא ההוראה שאין לך רשות להרהר.
רש"י מדגיש שהיה משה ירא, משא"כ שאר בנ"י. והנה, "כי בידך נתתי אותו" נאמר בהמשך ל"אל תירא אותו" שקאי רק על משה (כי בנ"י לא פחדו ממנו כי הי' סתם גוי, אך משה פחד שמה תעמוד לו זכותו של אברהם) ולכן מפרש רש"י שגם ההמשך "כי בידך" קאי על משה.
ביאור במד"ר (במדב"ר פי"ט, ד) "על כל דבר ודבר כו' נתכרכמו פניו כו'" - טיפול באדם שנכרת ח"ו משרשו כו' / בריאות הגוף ע"י תוס' בריאות הנפש
ענין השכל הוא לפרט לפרטים, משא"כ הרצון ענינו רצון אחד, ואם נחסר פרט אחד בהרצון אזי חסר בכל הרצון. וענין זה מתבטא בכמה וכמה דינים בשייכות לטומאת מת.
טהרה נעשה על ידי חוקת התורה, שבכח התורה לפעול רושם נצחי בגוף גם לאחר פירוד הנשמה מהגוף. דכאשר ההמשכה לגוף היא המשכת העצם אזי העצם נשאר תמיד. וזה נתגלה למשה - בחי' חכמה שפנימיותה היא עתיק. אך אין זה גורם חיסרון במס"נ של משה כי כל מהותו הוא מס"נ.
אשתו של לוט כו': האם הטומאה היא מצד גוף מת או מצד סילוק הנשמה? בן שונמית: האם הנשמה החדשה מסירה את הטומאה שמצד סילוק הנשמה הקודמת. מתים לעתיד כו' באיזה אופן תהיה התחיה? ובאיזה אופן תהיה התחיה דדור המדבר? אנשי אלכסנריאה: באו למצרים בהיתר, האם מציאותם עתה היא מציאות חדשה או המשך להמציאות הקודמת.
העננים שפעלו פעולה מסוימת נקראו עננים סתם, אך היו גם עננים שלא פעלו מאומה והיו רק לכבוד לבני ישראל, ועננים אלו נסתלקו במיתת אהרן ולא חזרו.
השייכות די"ב תמוז לפרשת חוקת הוא בענין המס"נ שלמעלה מטו"ד - חוקה. השייכות לפרשת בלק הוא השנאה כו'. והשייכות לחוקת-בלק הוא שהשנאה הי' למטה מטו"ד. וביטול ההתנגדות הי' ע"י מס"נ שלמעלה מטו"ד.
הוראה מהכתוב "וישלח משה מלאכים מקדש גו'"; בקשר לחג הסיום דתו"ת מאנטרעאל.
ג' אופנים בביאור גדר מטפחת ספר תורה: (א) מצד הגברא - כדי שהאדם יוכל לאחוז בס"ת. (ב) מצד החפצא - שכבוד ס"ת דורש שיהיה לספר תורה מטפחת. (ג) המטפחת אינה רק גדר דכבוד ס"ת אלא היא קשורה עם העצם דספר התורה, שהמטפחת נעשית חלק מהספר על דרך הגליון.
אפר הפרה צריך להיות "למשמרת בתדר", ולכן מביא הרמב"ם איך קויים ענין זה בעבר - "תשע פרות כו'", ואיך שיקויים בעתיד - "והעשירית יישה מלך המשיח". ומוסיף "מהרה יגלה אכי"ר" ששמשיח נזכר בדרך אגב, כי עי"ז מודגש שצריך לא רק להאמין בביאתו אלא גם "לחכות לביאתו".
מכאן", ממשה, לומדים שלא יהא אכזרי מלמחול - שהמחילה לא תהיה באופן של אכזריות דהיינו שישאר בלבו קצת קפידא, אלא ימחול לו בלב שלם.
כמה מעלות בי"ב תמוז דשנה זו, הקשר לפ' השבוע, וההוראה - הקמת והרחבת בתי חב"ד
ביאור במ"ש בלקו"ת בענין השלכת תולעת שני / שקו"ט בדברי הספרי למה נצרכה פ' טמאים.
הפרה מכפרת על חטא העגל (סיבת המיתה) ולכן היא מטהרת ממיתה. הכח להטהרה הוא מהנצחיות דמשה, וברוחניות הו"ע כח המס"נ.
ס"ד שבסיחון תלה השליחות בבנ"י מפני שהשליחות לא הי' בציווי ה', וכדי לשלול פירוש זה אומר רש"י ש"במקום אחר תולה השליחות במשה", שגם בשליחות לסיחון תלה השליחות במשה, מפני ש"משה הוא ישראל וישראל הם משה".
מעלת ערה כספית להדפסת תניא - השייכות לתולע ותולעת דמעשה הפרה.
(א) כלים שאין מקבלים טומאה - שעיקר עבודתו היא עבודת הנשמה - מצילים בצמיד פתיל (גם מדרבנן). (ב) כלי חרס - שבעצם הגוף מסתיר, אך הגוך הוא בביטול - המוקף בצמיד פתיל מציל מדאורייתא, אך מדרבנן מציל רק על אוכלים ומשקין ואדם (ולא על דברים שמחוץ להאדם). (ג) אדם שבעליה - שפורש מעוה"ז - מדרבנן אין הכלי חרס מציל על האדם שבעליה.
רש"י בא לפרש - לא את פירוש "האתרים" - אלא באיזה דרך הלכו (דבתחילה אומר "יושב הנגב" ואח"כ "דרך האתרים"), ומפרש שזהו הדרך שהלכו בה המרגלים - כי נסתלקו ענני הכבוד, שלפי"ז ההדגשה היא שעמלק התיראו מבנ"י. ופירוש הב' - שהכנעני שמע ע"י הארון שהלך לפניהם - ההדגשה היא חוצפתו של עמלק שבא להילחם מרחוק אך ש"התייר הגדול נוסע לפניהם".
חוקת מלשון חקיקה, כי דברי תורה צריכים להיות חקוקים אצל האדם / שקו"ט במ"ש בסידור שער הסוכות דפשוטי כלי אבן טמאים / ביאור בדברי רש"י (פסחים י, א) "שהרי ספק ביאה הוא" (לענין ספק טומאה).