החוקים הם למעלה מטעם ודעת כמו שכתב הרמב"ם "דבר ברור שהטומאות והטהרות וכו' גזירת הכתוב וכו'".

והנה בעצם כל חוקי התורה הם רצון שלמעלה מטעם ודעת, ואפילו המצוות שנתלבשו בטעם הם בעצם רצון שלמעלה מטעם.

והנה החילוק בין שכל לרצון הוא ששכל ענינו פירוט לפרטים, משא"כ הרצון ענינו רצון אחד, ואם נחסר פרט אחד בהרצון אזי חסר בכל הרצון.

וענין זה מתבטא בכמה וכמה דינים בשייכות לטומאת מת: (א) מן התורה אם נטמא חלק אחד מהגוף נטמא כל הגוף. (ב) אין חילוק בין נגיעה בחיצוניות לאכילה. (ג) אין חילוק בין שוגג למזיד. (ד) התוצאה היא מוחלטת שאי אפשר לו לאכול קדשים בכלל.

ההוראה: זהירות גם במצוה קלה ובהידור מצוה, כי זהו רצון העליון.