ברש"י (כ"א א'): "דרך האתרים: דרך הנגב שהלכו בה המרגלים שנאמר ויעלו בנגב. דבר אחר דרך האתרים דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם, שנאמר דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה". 

והנה, בפשטות כוונת רש"י הוא לבאר את פירוש תיבת "האתרים", ומבאר שזהו כמו התרים - בהוספת תיבת א' - ומביא ב' פירושים מהו התרים, המרגלים או הארון. אך לפי זה קשה הרי "האתרים" הוא שם מקום, וברוב המכריע אין דרכו של רש"י לפרש שם מקום. ועוד שלפי זה העיקר חסר מן הספר, שהיה צריך לפרש בתחילת דבריו ש"האתרים" הוא כמו התרים. 

והביאור בזה: לרש"י קשה שינוי לשון הכתוב, דבתחילה אומר "וישמע הכנעני יושב הנגב" ואחר כך ממשיך "כי בא ישראל דרך האתרים", וקשה מה טעם פתח ב"דרך האתרים" וסיים ב"הנגב"? 

ואם כן רש"י בא לפרש לא את שם המקום אלא באיזה דרך הלכו. ובפירוש הראשון מפרש ש"האתרים" הוא הנגב. והטעם שנקרא אתרים הוא כי שם הלכו המרגלים, וכוונת הכתוב להדגיש הטעם שעמלק בא להלחם דוקא אז, כי אז נסתלקו ענני הכבוד (כפירוש רש"י על "וישמע הכנעני" ששמעו שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד) ואם כן הלכו בדרך שנסללה על ידי המרגלים. ולפירוש זה ההדגשה היא שעמלק יראו מבני ישראל וחיפשו תחבולות איך ומתי להילחם - בשעת הפורענות. 

ואח"כ מפרש רש"י פירוש שני שהאתרים הוא "דרך התייר הגדול", שלפירוש זה לא באו בני ישראל למקומו בנגב אלא היו בהר ההר, אלא שעל ידי התייר הגדול הנוסע לפניהם דרך שלשת ימים שמע מרחוק שבני ישראל מגיעים (ולכן אינו מפרש שהתייר הגדול הוא הארון כי זה אינו נוגע לענינינו – לפירוש שעמלק בא מרחוק). ופירוש זה מדגיש את חוצפתו של עמלק שאף שהתייר הגדול תר להם מנוחה בא עמלק להילחם עימהם מרחוק.         

מיינה של תורה: כשיצר הרע בא לאדם בתחבולות שעל פי טעם ודעת - כהפירוש הא' - יכולים בני ישראל להילחם עם עמלק בטעם ודעת – שהוא ענין הדרך שהלכו בה המרגלים. אך כשעמלק בא בחוצפה ללא טעם אזי הדרך לבטל את עמלק הוא בביטול ומסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת שהולך אחר ה' "דרך התייר הגדול".