כשמונים דבר שיש בו חשיבות אזי האיכות פועלת על הכמות, דכמות ואיכות קשורים זב"ז; בניית משכן במדבר; ההכנה למ"ת הוא "ויחן שם ישראל נגד ההר" - אחדות בענין של תורה; ג' ענינים באהבת ישראל (מהבעש"ט, מהרב המגיד, ומאדה"ז).
ענינו של שבט לוי; "צדיק כתמר גו' כארז גו'". (ס"א) במנין בנ"י הכל שווים, ואעפ"כ מעלה בשבט לוי; בנינו עורבים אותנו. (ס"ה)
המנין - שבו שווים כולם – הוא גילוי נקודת היהדות, וזהו "להודיע" – לגלות. ופירוש "כל שעה" הוא שמטרת הגילוי הוא שנקודת היהדות תאיר תמיד - "כל שעה".
"כבלע" פירושו "כסויו" ולא פירוק המשכן, שהרי "ולא יבואו לראות" קאי גם על אחר הפירוק לפני ש"וכלה אהרן ובניו לכסות". ונקרא "בליעה" מפני שהיו שני כיסויין ואחד מהם הוא "אינו כלין". הארון קאי על הנשמה שיש לה ג' כיסויין: פרוכת המסך: הגוף, כסוי עור תחש: "בין העמים אתם שרויים" ובגד: נפש הבהמית.
חשיבות ענין "משפחה" במנין בנ"י ובמ"ת, והקשר לנשי ובנות ישראל / ההכנה למ"ת דנשי ובנות ישראל; הנס בזה שכל הס"ר שהיו במדבר לא הי' בהם מום; זהירות בנות ישראל בצניעות גם במצרים; גיור כהלכה בארה"ק / הוראה ממנין בנ"י - מעלת כל יחיד מישראל.
א"א לומר ש"מנגד" הוא "לפני" שהרי מיד אח"כ נאמר "סביב לאהל מועד יחנו" (היינו לפני). ולכן מפרש רש"י ש"מנגד" הוא "מרחוק" (ולא שזהן פירוש תיבת "מנגד" - כמו בפירש בהגר - , אלא שכאן יש ב"מנגד" פרט נוסף - "מרחוק"). אך וגם בחול לא היו רחוקים יותר מידי כדי יוכלו לבוא בשבת. וההוראה: שמדרגת הקדושה שישנו באדם בשבת תומשך תמיד.
בעבודת הלוים ישנם ב' ענינים כלליים: (א) ענין של חיוב – עבודת משא ושיר, ובזה "משמרת" הוא לשון מינוי. (ב) וענין השלילה – שמירת המקדש שזרים לא יבאו שם, ובזה "משמרת" הוא לשון שמירה, ובענין זה עבודתם הוא שירות לכהנים.
מקור במ"ש הרמב"ן (במדבר א, מה) לענין פדיון-נפש לנשיאים ושקו"ט בזה / במ"ש בלקו"ת במדבר השייכות דשירת הפרות לדוד המלך.
"ושמרו את כהנתם" נאמר בפרשה המדברת בלויים, שמזה מכריח רש"י שהכוונה היא לעבודה (שהציווים בנוגע לכהונה עצמה מקומם בפרשת אמור), שאף שבפסח מצרים עשו בנ"י את העבודות דקבלה שחיטה וזריקה מ"מ לא יעשו בני לוי עבודות אלו, אף שהלויים הם "תחתיהם בשליחותם".
הציווי למנות את הלווים מבן חודש בא בהמשך לענין העבודה, ולכן מפרש רש"י שטעם הציווי הוא ש"נמנה ליקרא שומר משמרת הקדש" שהו"ע של עבודה. וזה שהלווים מבן חודש גו' חונים סביב למשכן הוא עצמו שמירה, ואף שהוא תלוי באמו, מ"מ "למוד כו' נמנה בבטן" אף שתלוי באמו.
בב' סיון נאמרו ג' ענינים: (א) "והייתם לי סגולה מכל העמים" - שהוא הבחירה בישראל שמצד הקב"ה. (ב) "ממלכת כהנים" - העבודה ד"בכל דרכך דעהו". (ג) "וגוי קדוש" - העבודה דלימוד התורה וקיום המצוות. עיקר ההכנה למ"ת - שהמשכת קדושה בעולם - הוא "ממלכת כהנים".
ההוראה ממנין בני ישראל, "צבאות השם", מעלת היחיד, במיוחד עבור נשי ישראל / ההוראה הנ"ל בקשר למוסד חינוך על טהרת הקודש / שיחה לשלוחים לישיבה במיאמי.
(תשמ"ב)
פה נתחדש לא רק שכל נשיא הוא הנשיא פרטי של השבט שלו, אלא שכל הנשיאים עזרו למשה ואהרן לפקוד את כל בני ישראל (לא רק את בני שבטו של הנשיא). המנין ע"י נשיאי מטות אבותם - מדגיש שהמנין הוא גם מצד החשיבות פרטית, אך מ"מ כל נשיא שייך לכל העדה - כדי שבמנין דכל פרט יודגש שהמעלה פרטית היא חלק מהכלל.
פה נתחדש לא רק שכל נשיא הוא הנשיא פרטי של השבט שלו, אלא שכל הנשיאים עזרו למשה ואהרן לפקוד את כל בני ישראל (לא רק את בני שבטו של הנשיא). המנין ע"י נשיאי מטות אבותם - מדגיש שהמנין הוא גם מצד החשיבות פרטית, אך מ"מ כל נשיא שייך לכל העדה - כדי שבמנין דכל פרט יודגש שהמעלה פרטית היא חלק מהכלל.
"אלה תולדות אהרן ומשה", שהם תולדות משה ע"ד שהם תולדות אהרן - אף שמציאותם נעשה ע"י אהרן, ולכן מוסיף רש"י ד"ה נוסף" - "ביום דיבר ה' עם משה: נעשו אלו תולדות שלו" - שע"י מ"ת נעשים ישראל מציאות חדשה ד"ממלכת כוהנים וגוי קדוש", ולכן הרי זה כאילו הם מציאות חדשה.
משיחת: י"א ניסן תשמ"ה
(י"ל: תשמ"ט)
משיחת: י"א ניסן תשמ"ה
(י"ל: תשמ"ט)
הבאת ילדי ישראל לקריאת עשרת הדברות בחגה"ש.
ביטול ההבדלה יכול להיות (א) ע"י יחיד שקרב לעבודה - "והזר הקרב". (ב) ע"י רבים שיבואו לחנות סביב לאוהל מועד, וע"ז נאמר "והלווים יחנו סביב למשכן העדות" כדי לשמור שהישראלים לא יחנו שם. ומבאר רש"י שהקצף בפועל הוא דוקא כשביטול המחיצות מביא בפועל ל"יכנסו זרים".
עבודת "זמן מתן תורתנו" בכל שנה וההכנה אלי' מש"מ סיון; עיקר העבודה - עם ילדי ישראל, "צבאות השם", שהם ה"ערבים" על קבלת התורה.
הוראה מהליכת בנ"י במדבר והעמדת המשכן במדבר דוקא.
לפירוש הא' ("כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו") גם רישא דקרא ("אך כו' לא תפקוד") בא להגדיש החיוב - למנות את שבט לוי לבדו. ולפירוש הב' ("צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזירה כו'") גם רישא דקרא בא להדגיש את השלילה שלא יופקדו כדי שלא תחול עליהם הגזירה.
ג' אופנים בפעולת השכינות: (א) הפעולה של השכן היא רק באופן חיצוני. (ב) פעולת השכן היא פעולה פנימית שמשנה את המהות. (ג) שכינות אינה הסיבה אלא הסימן על מהותו של השכן, והשכינות רק מגלה ומוציאה תכונה זו לגילוי.
ביאור במ"ש בלקו"ת פרשתנו (טו, ד) אודות ד' חושים (ולא ה').