ברש"י (א, טז): "אלה קרואי העדה: הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה". (א, יז): "האנשים האלה: את שנים עשר נשיאים הללו. אשר נקבו: לו כאן בשמות".

צריך להבין מה משמיענו רש"י בפירושו?

ויובן בהקדים דלכאורה ב' פסוקים אלו מיותרים, דהרי כבר נאמר "ואתכם יהיו איש איש למטה", ומדוע צריך להשמיענו שמשה קיים את ציווי ה'? ועוד קשה, דלכאורה ציווי זה היה לאחרי הקמת המשכן שאז נתנדבו הנשיאים ואם כן בני ישראל כבר ידעו מי הם הנשיאים?

ועל זה מפרש רש"י, שאף שכבר יודעים מי הם הנשיאים, מכל מקום ניקבו בשמות - שזהו ענין של מינוי - כי פה נתחדש שלא רק שכל נשיא הוא הנשיא פרטי של השבט שלו, אלא שכל הנשיאים נעשו "קרואי העדה הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה", שכל הנשיאים עזרו למשה ואהרן לפקוד את כל בני ישראל (לא רק את בני שבטו של הנשיא). 

והביאור בזה: מנין - שבה כל אחד שוה - מבטא את הנקודה המשותפת דכל אחד מישראל. ובמנין זה ניתוסף חידוש, שעל ידי שהמנין הוא על ידי נשיאי מטות אבותם מבטא המנין גם את מעלתו הפרטית דכל אחד. ואעפ"כ כל אחד מהמנויים נחשב רק לאחד - גם הפשוט ביותר - כי ההדגשה הוא שכל פרט נחוץ לקומה שלימה, ובזה שוה כל חלק פרטי דהקומה שלימה. 

וזהו שהמנין היה על ידי נשיאי מטות אבותם - להדגיש שהמנין הוא גם מצד החשיבות פרטית, אך אעפ"כ הנשיאים נקראים לכל דבר חשיבות של העדה, שכל נשיא שייך לכל העדה - כדי שבמנין דכל פרט יודגש שהמעלה פרטית הוא חלק מהכלל.