ברש"י (ג, י): "ושמרו את כהנתם, קבלת דמים וזריקה והקטרה ועבודות המסורות לכהנים".

צריך להבין, מדוע מפרש רש"י ש"כהנתם" קאי על עבודות ולא כפירוש האבן עזרא שהאזהרה היא על הכהנים עצמם, שלא יביאו את עצמם לידי פסלות?

ועוד קשה דלכאורה מלשון רש"י (שמוסיף ו' - "ועבודות המסורות לכהנים") משמע שקבלה זריקה והקטרה אינם בכלל "עבודות המסורות לכוהנים".

והביאור בזה: בפסוק זה ישנו תפקיד ומינוי חדש לכוהנים, ואם הכוונה היא לשמירת הכוהנים גופא היה צריך ענין זה להיאמר בפרשת אמור. ולכן מפרש רש"י שכאן הכוונה לעבודה. אך צריך להבין מדוע נאמר ציווי זה לכוהנים באמצע פרשה שמדברת בלווים. אלא שמכיון שמדובר בנוגע ללוים שעבודתם הוא, "תחתיהם בשליחותם", שהם שלוחים דכל ישראל, אזי ישנה הוא אמינא שבעבודת ששייכים לבני ישראל יכולים בני לוי לקיימם בשליחות כל ישראל. ולכן באה הציווי ד"ושמרו את כהונתם".

דהנה, בפסח מצרים מצינו שבני ישראל קיבלו את הדם ("ולקחו את הדם"), וזרקוהו ("ונתנו על המשקוף גו'") והקטירוהו על גבי האש ("צלי אש"). ולכן מונה רש"י את ג' עבודות אלו שבהם ישנה הו"א שבני לוי יכולים לקיימם בפסח דורות כמו שבנ"י קיימו אותם בפסח מצרים, ואח"כ מוסיף במכל שכן וקל וחומר (שהכוהנים צריכים לשמור את) ה"עבודות המסורות לכוהנים" העבודות שמלכתחילה אין להם שייכות לבני ישראל.

וההוראה: אף שכל בנ"י נקראו "ממלכת כהנים" מ"מ אם בנ"י מתקרבים לעבודה הנה לא רק שאין זה תוספת קדושה אלא אדרבא זהו ביטול מציאותם, ומכ"ש וק"ו שכן הוא בענין המחיצה שבין ישראל לעמים, שדוקא ע"י "המבדיל בין ישראל לעמים" ישנו שלום אמיתי בעולם.