ברש"י (ג, ו): "ושרתו אתו: ומהו השירות ושמרו את משמרתו לפי ששמירת המקדש עליו שלא יקרב זר כמו שנאמר אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש והלוים הללו מסייעין אותם זו היא השירות. (ג, ז) ושמרו את משמרתו: כל מנוי שהאדם ממונה עליו ומוטל עליו לעשותו קרוי משמרת בכל המקרא ובלשון משנה כמו שאמרו בבגתן ותרש והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה וכן משמרות כהונה ולויה. (ג, ח) ואת משמרת בני ישראל: שכולן היו זקוקין לצרכי המקדש אלא שהלוים באים תחתיהם כו'". 

צריך להבין מדוע משנה רש"י את פירוש "משמרת", שבפירושו על (ג, ו) "ושרתו אותו" מפרש "ושמרו את משמרתו לפי ששמירת המקדש עליו" היינו ש"(ושמרו) את משמרתו" הוא לשון שמירה. ובפסוק שלאח"ז (ג, ז) "ושמרו את משמרתו" מפרש שמשמרת הוא לשון מינוי. ועוד כמה וכמה דיוקים. 

והביאור בזה: בעבודת הלוים ישנם ב' ענינים כלליים: (א) ענין של חיוב – עבודת משא ושיר, (ב) וענין השלילה – שמירת המקדש שזרים לא יבאו שם. ובענין השלילה – השמירה - הנה עבודתם הוא ענין השירות לכהנים, כמובן מהכתוב "ואתה ובניך גו' תשאו את עון הקדשים", שזר הנכנס הוא עון הכהנים, והלווים הם רק משרתים לכהנים.

וא"כ הפסוק (ו) "הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן גו' ושרתו אותו", קאי על השירות לכהנים. אך הפסוק (ח) "את כל כלי אוהל מועד" קאי על עבודתם החיובית (שעפי"ז מובן שפסוק זה אינו חוזר עוה"פ על אותו התוכן שנאמר בפסוק שלפנ"ז, אלא שזהו ענין חדש - עבודתם החיובית), ואם כן אי אפשר לפרש "משמרת" לשון שירות כי עבודתם אינה שירות לכהנים, ולכן שם הכוונה היא לשון מינוי, ולכן אומר רש"י שגם בפסוק שלפנ"ז (ז) הפירוש "ושמרו את משמרתו הוא לשון מינוי", כי אין מסתבר ש"משמרתו" הוא שונה מהפירוש "משמרת" בפסוק שלאחר זה. 

מיינה של תורה: הרמב"ם פוסק שכל אחד יכול להיות שבט לוי. והנה איש הישראלי יכול לטעון שלכאורה אינו ראוי לזה, ועל זה הוא ההוראה שהלויים עושים את העבודה בשליחות בני ישראל - "ושמרו את משמרתו" - ומובן שאין השליח יכול לעשות דבר שהמשלח בעצמו אינו יכול לעשות.