"מכאן" לומדים שהקב"ה נמצא כביכול בגלות עם בנ"י, ו"הכתיב גאולה לעצמו" שזהו רק עד זמן הגאולה. והפירוש שני קשור עם הגאולה (דלפירוש הא' קשה מדוע מבאר על הגלות בדברו על הגאולה).
הקב"ה מברך את חודש תשרי, מפני שיום א' דר"ה אינו תלוי בבנ"י שהרי גם אם לא באו עדים היו "עושים אותו היום קודש ולמחר קודש". ומפני שהזמן שלפני בריאת האדם הוא בדוגמת הזמן שלפני מ"ת ש"הי' העולם ניזון בחסדו של הקב"ה".
הבחירה והיכולת ביד כאו"א וכו'.
בפרשתנו "הכתובה" קאי על "הספר" שהוא לשון זכר, אך בפרשת הקללות הפסוק "גם כל חלי וגו'" הוא נוסף על הכתוב בפירוש לפנ"כ, ולכן "הזאת" קאי על תושבע"פ הנכלל ב"תורה" – לשון נקבה. מיינה של תורה: הקללה הוא כשמפרידים בין תושב"כ לתושבע"פ.
מזה ש"חוטב עציך" הם בכלל הברית משמע שנתגיירו, אך מזה שאינם כלולים ב"וגרך" משמע שהם בסוג מיוחד "שבאו כנענים בימי משה וכו'". מיינה של תורה: ע"י ההתקשרות למשה יכולים הבעלי עסק להסיר את העצות ד"רבות מחשבות" והתענוגים דעוה"ז.
ההתעוררות לתשובה היא ע"י ש"יבואו אליך הקללה והברכה" כי צער הקללה נרגש ביותר כשהיה לו ברכה לפנ"כ. והקב"ה מברך את כל אחד על מנת שיבחר בטוב.
ביאור בד"ה כה אמר ה' תש"ג בענין תיקון פגם דמ"ע ע"י תשובה / שקו"ט בענין "מקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צ"ג כו'" - המקור ופסק ההלכה.
פירוש "אתם ניצבים": (א) "לעברך בברית", שמטרת "ויקרא משה גו'" בפרשה הקודמת הוא לעברך בברית. (ב) זהו בהמשך להקללות "הרי אתם קיימים לפניו" - ועפי"ז מובן הלשון "נצבים". (ג) "לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס כו'" – שלכן "אתם ניצבים" הוא בפרשה חדשה.
לפי רש"י החידוש שהברית הוא "אף עם דורות העתידים לבוא" הוא שהברית הוא באופן שוה לאלה "אשר ישנו פה גו' ואשר איננו פה", ולא רק שהם "כרעה" של הדור ההוא.
המדובר בנחלה שקשה לבחור את החלק היפה – כי "דרך רשעים צלחה" – ולכן "מעמידו על חלק היפה". והאדם סומך על הקב"ה כי מפעם לפעם מראה לו הקב"ה בגלוי שהתורה היא חיים. מיינה של תורה: שורש הבחירה הוא מבחי' "קח לך", אך הבחירה בפועל הוא באופן ד"ברור לך".
הטעם שלא יליף הרמב"ם מצות תשובה ממ"ש "ושבת" / סדר הגאולה העתידה לשיטת הרמב"ם וכו'.
"לעברך בברית": שבנ"י יתקיימו בתור עמו של הקב"ה. "הזה" קאי על ההתחדשות דבבנ"י והנשמה בר"ה. ו"היום" הוא התחדשות העולם והגוף, וכשהברית היא גם מצד הגוף היא מתקיימת.
כניסה לשיכון חב"ד בירושלים בשבת לפני ר"ה / סדר הלימוד ביום א' פ' נצו"י תשל"ה עם ילדי מחנה קיץ / שמחה ש"מ גם בעבודת התשובה, ואדרבה / בפס"ד דבע"ת גדולים מצדיקים / קללת ישעי' הי"ח ירהבו הנער בזקן כו' (חגיגה יד, א) והתשובה על כל הקללות / כל איש ישראל קרוב ליראת ה' / תניא ריש פ"א: כגון אנא בינוני כו'; לא שבק מר חיי כו'.
"ומל" - שנאמר לאחר "ושבת" – קא על אהבה. שראית העין לא תפעול על הלב. ומתאים להמבואר שבאלול המלך בשדה. ובעה"ט מפרש שאלול הוא "תשובה", כי מדבר על אהבה עליונה יותר שא"א להגיע אליה באתעדל"ת דאלול.
בתומ"צ ישנו "ניצבים" - היפך השינוי - מצד הקב"ה, ו"וילך" – שינוי – מצד בנ"י. וקוראים נצבים וילך – תענוג ורצון – לפני ר"ה כדי להמשיך רצון ותענוג במלוכה.
מעלת דיבוק חברים / גילוי הבעש"ט, הה"מ ואדה"ז - ובקשר לאהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל / ביאור במ"ש "דברי התורה הזאת" ו"ספר התורה הזה".
הפירוש "אילו היתה בשמים" הוא אילו היתה על הארץ – ע"ד "קצה השמים". להרמב"ן קאי על התשובה. "בדרך ארוכה וקצרה", "קצרה": עבודת הצדיק, "ארוכה": עבודת הבע"ת.
עי"ז שהאהבה - "ובלבבך" - נמשך "בפיך" וב"לעשותו" ה"ז "בדרך ארוכה וקצרה". ועד"ז צריך להמשיך את האמונה בשכל – מתאים להנהגת הרמב"ם.
הכרח ניצול התעוררות הנוער לשוב אל המקורות / ביאור בלשון אגרת התשוב רפ"א: אבל לענין התשובה וכו' / עניני התורה אינם בדרך הכרח אלא בדרך בחירה חפשית.
ביאור באגה"ת רפ"א / בלשון הקודש דישראל נק' תשובה (ולא חרטה) כי אינו אלא שב אל המקור שלו.